אילן חלימי
מתוך Zochrim
| אילן חלימי | |
|---|---|
| |
| תאריך לידה | 1982 |
| תאריך פטירה | 13 בפברואר 2006 חטיפה הרצח על רקע אנטישמי |
| מקום קבורה | הר המנוחות בירושלים |
| מקום מגורים | צרפת |
תוכן עניינים |
[עריכה] קורותיו
אילן חלימי, נולד בשנת 1982. בהיותו בן 23, גר בדירת שני חדרים וחצי בשכונה בפאתי פאריס. הוא חלק חדר עם שתי אחיותיו, עבד בחנות לטלפונים סלולריים ותיכנן להינשא לחברתו היהודייה מולי.
[עריכה] החטיפה והרצח
בליל שבת ה-23 בינואר הוא יצא מהבית אחרי ארוחת הערב. אימו היתה משוכנעת שהלך לפגוש את חברתו, כפי שעשה בכל סוף שבוע. כשחברתו התקשרה לברר היכן הוא הבינו שמשהו השתבש.חקירת המשטרה החלה בחנות שבה עבד אילן.
חבריו לעבודה סיפרו שצעירה שהגיעה לחנות שבועיים קודם לכן פיתתה אותו להיפגש עימה.היא היתה ממוצא איראני ופעלה במסגרת כנופייה שביקשה לסחוט כופר בתמורה לשיחרורו של אילן. כחצי מיליון יורו דרשו החוטפים שסברו כי בידם יהודי עשיר. בהוראת המשטרה עיכבה אימו של אילן את המשא ומתן. בזמן שחלף הוחזק אילן במרתף ועבר עינויים קשים.
ב-21 בינואר 2006, חלימי, בן 23, פותה על ידי אישה צעירה לדירה ברובע שבפרברי פריז. .שם הכניעו אותו כנופיית מהגרים מוסלמים שהתקראה "הברברים" והחזיקו אותו כאסיר לעשרים יום. במשך הזמן הזה, עינו אותו חוטפיו בכוויות ובסכינים ודרשו ממשפחתו כופר של 450,000 אירו. ב-13 בפברואר 2006, נמצא חלימי ערום וכפות ידיים ליד משאית בפרברי פריז, כשכוויות ופציעות סכין מכסים כשמונים אחוז מגופו. בדרך לבית החולים, הוא מת מפצעיו. המניע הראשוני לחטיפה ולרצח היה כנראה הרצון להרוויח כסף על ידי דרישת כופר. בהתחלה דחתה משטרת צרפת את הטענה שלחטיפה היה גם מניע אנטישמי, אך בכירים בממשל הצרפתי, בהם ניקולא סרקוזי, הודו בהמשך שהאנטישמיות הייתה מניע חשוב בחטיפה וברצח. העצורים הודו בחקירתם שהניחו ש"ליהודים יש כסף" ובביתם נמצאה ספרות פרו-פלסטינית וספרות מוסלמית קיצונית. חלק משיחות הטלפון שניהלו החוטפים עם משפחת חלימי לוו בציטוט פסוקים מן הקוראן לצד צרחותיו של חלימי המעונה.
השכנים מספרים על תריסר צעירים ששמרו בשבועות החטיפה על הפתח לחדר. אף אחד לא ניסה להתקרב, אף אחד לא שמע צעקות. כמה ימים לפני מותו, התקרב אחד מחברי הכנופייה לחלימי הקשור. "אני שונא יהודים", הוא הטיח בו וצרב סיגריה בוערת במצחו. אולי אז הבין אילן למה דווקא הוא.
שלושה שבועות לאחר שנחטף הוא נמצא גוסס בלב חורשה, סמוך למסילת רכבת, 30 קילומטר דרומית לפאריס.
[עריכה] לאחר הרצח
הידיעה הכתה את צרפת בהלם. עד כדי כך שהנשיא שיראק הגיע לאזכרה בבית הכנסת הגדול של פאריס. אפילו הוא הבין שהמפגש בין עוני, מהגרים מוסלמים, אנטישמיות ישנה, וסתם רוע - מייצר לפעמים גיהנום.
ב-26 בפברואר נערכה צעדה המונית בפריז בהשתתפות כמאה אלף איש לזכר חלימי ונגד האנטישמיות. בצעדה השתתף גם שר הפנים באותו זמן, ניקולא סרקוזי.
[עריכה] הבאתו לקבורה בישראל
ב-9 בפברואר 2007, כשנה לאחר הרצח, הובא חלימי לקבורה בהר המנוחות בירושלים.
[עריכה] כנופית הרוצחים
מי היא כנופיית הברברים, שואלים את עצמם אזרחי צרפת, כיצד היו מסוגלים למעשים כאלה? התשובה, כך נראה, מתמקדת בחקירת חבר הכנופייה היחיד שהצליח להימלט מצרפת - יוסוף פופאנה, מוסלמי בן 26 מחוף השנהב, עבריין מוכר למשטרה, שכינה עצמו "מוח הברברים". לדברי המשטרה, הוא שתיכנן את חטיפתו של חלימי והיה מעורב במאות שיחות הטלפון והודעות הדואר האלקטרוני ששלחו חברי הכנופייה למשפחתו. פופאנה נמלט לחוף השנהב ערב מותו של חלימי ונעצר שם.
בפועל נעצרו מעל 15 חשודים בפרשה ושלוש שנים אחרי רציחתו נפתח המשפט[1]. התביעה הצרפתית מאשימה אותם בקשירת קשר, חטיפה ורצח ממניעים אנטישמיים. חקירתם שופכת אור על הדינמיקה של הכנופייה האלימה. "הם דוגלים באידיאולוגיה של אלימות וברוטליות", סיפר גורם משטרתי, "זוהי תת-תרבות הפורחת בפרוורים, שניזונה מסרטים אלימים, סדרות טלוויזיה ומוסיקת ראפ". גם הטרור האיסלאמי השפיע על החבורה - בדרישת הכופר הראשונית למשפחה שלחה הכנופייה תמונה של אילן כשאקדח לראשו. "כמו בעיראק", סיפרה אמו.
רוב חברי הכנופייה הם צעירים שהעריצו והקיפו את פופאנה. "לא עוברים סתם כך מעבריינות רגילה לרצח", אמר החוקר סבסטיאן רושה לשבועון "ל'אקספרס". "כדי להגיע לדרגה כזו של קיצוניות דרושים צמיחה אטית של עוצמה, הידרדרות של ערכי מוסר ואימוץ של הרוע. כדי להינתק מהכללים הקולקטיוויים, צריך להשתייך לקבוצה. כדי להגיע לדרגה כזאת של אלימות, צריך קומנדו, צבא קטן, רוח צוות. ממש כמו בקבוצת כדורגל". פופאנה, אומרים השלטונות, היה המאמן.
"לפנינו מקרה של אדם המבקש להיקרא ?מוח הברברים'", אמר הפסיכיאטר רולאן קוטנסו ל"ל'אקספרס", "זו תוכנית שלמה, שבעזרתה הוא מעניק לעצמו זהות, ערך. הוא קיים באמצעות הנרקיסיזם שלו ומפגין יצירתיות באמצעות זריעת חורבן". לדברי המשטרה, פופאנה כבר פעל בעבר בניסיון לסחוט אישי ציבור אמידים. "שלוש שנים הוא מסתתר תחת זהויות בדויות ומנסה לבצע מעשי סחיטה באיומים", אומרים במשטרה.
בשנים האחרונות צבר פופאנה, ככל הנראה, ניסיון רב בניהול משא ומתן. בשלושת השבועות שבהם יצר קשר עם משפחתו של חלימי, הוא השתמש במגוון שיטות להסתיר את עקבותיו - החל מהחלפת טלפונים ניידים באופן קבוע ועד להסוואת מקור הדואר האלקטרוני ששלח. לדברי המשפחה, המשטרה פיספסה הזדמנות אחת ללכוד אותו - שמונה ימים לפני מותו של אילן - כשלא הצליחו לתפוס אותו בבית קפה אינטרנט שבו שהה.
פופאנה, הנחקר באבידג'אן בידי שוטרים צרפתים, הודה שאירגן שישה ניסיונות חטיפה לפני שחטף את חלימי. הוא טען שלא בחר באילן משום שהיה יהודי, אלא מכיוון שהיה "בחור עם כסף". הוא ניסה לנהל משא ומתן עם המשפחה, אבל העדיף לא להופיע בעצמו לפגישות כי, לדברי אחד השוטרים, "הוא פשוט פחד להיתפס". בראיון ששודר מהכלא שבו הוא עצור אמר פופאנה שאין לו מה להגיד לאמו של אילן. "לא רצחתי אותו", הוא טוען. אולם בהמשך פופאנה הודה[2], והתביעה דרשה להענישו במאמסר עולם[3].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כתבה על הלוויתו מתוך אתר הסוכנות היהודית
