אלון יגאל
מתוך Zochrim
יגאל אלון (10 באוקטובר 1918 - 29 בפברואר 1980), היה מפקד הפלמ"ח, מראשי תנועת העבודה, ראש ממשלת ישראל בפועל, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל מהממשלה ה-10 ועד הממשלה ה-17.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחנות חייו
יגאל אלון נולד בכפר תבור לחיה וראובן פייקוביץ'. למד בבי"ס החקלאי כדורי. בהיותו נער הצטרף למכבי הצעיר ולמשטרת היישובים העבריים- הנוטרים. ב-1937 היה ממקימי קיבוץ גינוסר, והצטרף לפלוגות השדה (פו"ש) של ארגון ההגנה. התמנה כמפקד חיל השדה (חי"ש) בגליל המזרחי וב-1941 נמנה עם מייסדי הפלמ"ח. השתתף בכוח הפלישה הבריטי ללבנון וסוריה, ושהה שם מספר חודשים בתור סייר. היה ממקימי מחלקת המסתערבים ונהייה למפקד הפלמ"ח בשנת 1945 בהיותו בן 27 בלבד.
כאיש צבא, אף באופן חריג למקובל באותה תקופה, לא היסס יגאל אלון להביע את עמדותיו המדיניות – באותה תקופה היה איש ארץ ישראל השלמה וראה בוויתור על ירושלים המזרחית והרי המרכז בכייה לדורות, ובשל הזדהותו הפוליטית עם מפ"ם – האופוזיציה הראשית לבן-גוריון, תומרן ונדחף לפרישה מצה"ל, וויתר על תפקיד הרמטכ"ל, שבו חפץ. לאחר פרישתו מצה"ל הצטרף אלון לחיים הפוליטיים, במסגרת קיבוץ המאוחד ובמפלגת מפ"ם ואף היה בין מקימי מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון.
[עריכה] פעולותיו כגיבור ישראל
כמפקד הפלמ"ח, ערב פרוץ מלחמת העצמאות, עמד יגאל אלון בראש הכוח העברי הסדיר הגדול והחזק ביותר, שעמד לשימוש מנהיגות היישוב. אולם, הפלמ"ח לא הופעל כגוף אחד במהלך המלחמה; גדודיו פוזרו בין החזיתות השונות לפי צרכיו המבצעיים של צה"ל, שזה עתה הוקם, ואלון מונה לפקד על הכוחות הלוחמים במבצעים המכריעים בכול החזיתות. במהלך המלחמה התגלה אלון כמצביא מבריק, רב תחבולות ונחוש, המבכר את היוזמה ההתקפית והגישה העקיפה; הללו אפשרו לו להשיג את המטרות הצבאיות בכוחות שהיו לרוב, ובעיקר בהתחלה, נחותים במספר, באמצעי לחימה ובציוד – מול כוחות האויב של צבאות מדינות ערב הפולשים וערביי ארץ ישראל. אלון נודע בכוח מנהיגותו ובגישתו החברית לפקודיו. בשלבים רבים במלחמה, פיקד על יצחק שדה, שהיה 'מורהו' בתחילת הדרך, ותמיד גילה כלפיו יחס של כבוד והערכה.
המבצע הגדול הראשון שעליו פיקד היה מבצע יפתח (שהיו שראו בשמו ראשי תיבות של יגאל פייקוביץ' תל חי), במסגרתו כבש כוח שיקים במהלך הקרבות את חטיבת יפתח, כוח שהורכב מהגדודים הראשון והשלישי של הפלמ"ח יחד עם גדוד חי"ש, את העיר צפת ושחרר את הגליל העליון המזרחי; לצורך כך נכבשו שטחים בדרום לבנון, ובוצעו פעולות חבלה בשטח האוייב שהקשו על הכוחות הסוריים והלבנוניים לסייע לכוחות הערביים המקומיים.
במסגרת מבצע דני פיקד אלון על כיבוש רמלה ולוד והכפרים הערביים בשפלה, הביס את הכוחות העיראקיים שהתמקמו באזור וכוחות ערביים מקומיים, ואף הביא לגירוש תושביהן הערביים של הערים הכבושות; בכך הסיר את האיום מעל תל אביב, ומעל נמל התעופה.
מהשפלה המשיך אלון אל הרי המרכז וירושלים. במסגרת מבצע יורם עליו פיקד אלון, עשה צה"ל את ניסיונו השלישי לכבוש את לטרון ולפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה, אך המבצע לא צלח.
במהלך ההפוגה הראשונה לקח יגאל אלון, כמפקד הפלמ"ח, חלק מכריע בביצוע הוראתו של דוד בן-גוריון, לפירוק ארגוני המחתרת ולשילובם בצה"ל; מהלך שהתפתח למאבק דמים מול האצ"ל בפרשת אלטלנה. הדבר לא עמד לזכותו ולזכות הפלמ"ח כשבן-גוריון החליט בשם הממלכתיות, לפרק גם את הפלמ"ח.
לאחר ההפוגה הראשונה מונה אלון למפקד חזית הדרום בדרגת אלוף והוא כבן 30 בלבד. כמפקד החזית, במסגרת המבצעים עליהם פיקד: יואב, לוט, אסף, חורב ועובדה, בצל סכנה כי האו"ם יכריע בדבר 'תלישת' הנגב מהמדינה היהודית, הביסו כוחות צה"ל את צבא מצרים הפולש – הגדול והחזק בצבאות ערב, ושחררו את הנגב; כבשו את באר-שבע ולבסוף את אילת. בכך היה יגאל אלון לאחד האישים המשפיעים ביותר על קביעת קווי הפסקת האש ועיצוב גבולות המדינה במלחמת העצמאות.
