מתוך Zochrim

תוכן עניינים 1 חייו 2 שירותו הצבאי 2.1 נסיבות מותו 3 חלקים מדברים שכתבו המשפחה והחברים 3.1 כתבה סיגל, אחותו: 3.2 אחותו סיגל ספדה לו: 3.3 כותב שי, שהיה המחנך של אלעד בתיכון: 3.4 כותבת מורתו של אלעד: 3.5 חבריו של אלעד כותבים: 3.6 מתוך דברים שכתבה לו אמו:

[עריכה] חייו

אלעד נולד בטבריה למרים ואבי ביום ד' באב תשמ"ב (24.7.1982), אח צעיר לבני, סיגל ומיקי . כילד היה אלעד צנוע, נדיב, מתחשב, ואוהב לעזור.אלעד היה פיקח, ביישן ושקט, בעל מוסר גבוה, שנהג ביושר עם כולם. הוא אהב לעזור, ונענה ברצון לכל בקשה לעזרה, גם מאנשים שלא הכיר. תמיד נזהר בכבודם של אנשים, ואף לבעלי-חיים היה לו יחס מיוחד - כבר כילד התעצב כשראה ילדים מתאכזרים לבעלי-חיים נטושים, והיה מטפל בחיות ומאכיל אותן. אלעד החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'ארליך' בטבריה, המשיך בבית-הספר 'כינר' ועשה את לימודי התיכון בבית-הספר 'עמל במעלה' בטבריה בו סיים כיתה י"ב עם תעודת בגרות מצוינת במגמות פיזיקה ומחשבים. בתקופה שבין תום הלימודים בתיכון לבין הגיוס עבד אלעד בעבודות פיזיות קשות, כדוגמת ניקוי חופים ושטיפת כלים בבית מלון. בחלק מהכסף שהשתכר רכש טלוויזיה ומערכת סטריאו - צפייה בסרטים והאזנה למוזיקה היו שניים מתחביביו הגדולים - ואת שאר הכסף חסך, לטיול בחו"ל לאחר השירות וללימודים שתכנן. בחודש נובמבר התגייס אלעד לצה"ל. כבר מכיתה י' החליט שהוא יהיה חייל קרבי, שכן "מישהו צריך להיות שם" ו"אם כל אחד ישתמט, מי ישרת?" וכדי להגיע ליחידה קרבית עם פרופיל גבוה הוא אף שיקר וסיפר בצבא שהאלרגיה שלו לאבק עברה.

[עריכה] שירותו הצבאי

אלעד החל במסלול לוחם חי"ר בסיירת חרוב. מספר מפקדו, סא"ל אשר: "במהלך שהותו ביחידה בלט אלעד ברוח ההתנדבות שהפגין ובמוכנות לבצע כל משימה. וכל זאת בצניעות, במרץ ובשמחת חיים. אלעד היה מקובל על חבריו ונהג לעזור ולסייע בכל." אלעד נבחר כמצטיין המחלקה, אך לא זכה להשתתף בטקס סיום המסלול שבו הכריזו על כך, טקס שנערך כשבועיים לאחר נפילתו.

[עריכה] נסיבות מותו

ביום ב' בשבט תשס"ב (14.1.2002) נפל אלעד בקרב סמוך לשבי שומרון. בעת שעמד במחסום בצומת קוצ'ין, ממערב לשכם, הוא נורה על ידי צלף פלשתינאי, ונהרג במקום. בן תשע-עשרה היה בנופלו. לאחר נפילתו הועלה אלעד לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים, ואחות. על הקרב: כוח צהל של גדוד חרוב הגיע על מנת להציב מחסום. לאחר מספר דקות נורו לפתע יריות אל עבר הכוח. אלעד נפצע קשה ומותו נקבע בשטח. מפקד המחלקה השיב באש והגיש עזרה ראשונה לאלעד למרות שגם הוא נפצע באורח בינוני.

[עריכה] חלקים מדברים שכתבו המשפחה והחברים

[עריכה] כתבה סיגל, אחותו:

"שנות התיכון עברו עליו במי מנוחות שום זכר לכך שבני העשרה עוברים תהפוכות ילד טוב וממושמע, קיבל מה שדרש לא דרש הרבה, וקיים מה שנדרש."אלעד אהב את החיים ואת המשפחה, והיה נוהג להביא מתנות לאחייניותיו הקטנות בכל הזדמנות. הוא הרבה לחייך, וניחן בחוש הומור שנון ומפותח. כשהיה בן 14 נסע לטיול בארצות-הברית ובקנדה עם אמו ואחותו. הוא נהנה מאוד מהטיול, ומ'גילוי' אמריקה יחד עם בני משפחתו האהובים. לאחר שהתגייס, כשהיה מגיע לחופשות, הקפיד קודם כל לבלות עם המשפחה, ללכת עם אביו לבית-הכנסת ורק אחר-כך לצאת לבלות.

[עריכה] אחותו סיגל ספדה לו:

"אחי הטוב אלעד. אני זוכרת את שתי עיניך והמה גדולות ותמות, וטובות, כל כך טובות. כל החיים עשית רק טוב, בכל היקום כולו אין איש שיכול להעיד שהרעת עימו... אלעד אחי הטוב. חלמתי על הרגע שבו תשתחרר מהצבא וסוף-סוף תוכל ליהנות מהחיים. אלעד אחי הטוב והמקסים, שתמיד היה מוקף חברים, עתה הם פה בלעדיך... אני כותבת ומסרבת להאמין שלא אראה אותך שוב, לא מעכלת שאפשר לקחת מהעולם, לקטוף נשמה טובה כמוך.

[עריכה] כותב שי, שהיה המחנך של אלעד בתיכון:

"היית צנוע בהליכותיך, תמיד הושטת יד לכל מי שרק נזקק, ותמיד תמיד עם חיוך על הפנים. אזכור אותך כתלמיד למופת. הצטיינת בלימודיך, בהתנהגותך ובמעשיך."

[עריכה] כותבת מורתו של אלעד:

"שונה היית באופייך ובגישתך לחיים, היית בוגר, מבין ומקבל. ביקשת לך את הדרך הקשה לעשות דברים, ביקשת להגשים את מה שהאמנת, וכל זאת בדרך שקטה ורגועה. למרות השקט שלך והצניעות היית גיבור. גיבור לבחור בדרך הקשה שבחרת, ובדרך בה נפלת."

[עריכה] חבריו של אלעד כותבים:

"אלעד היה, וימשיך להיות, אדם טוב, יותר מדי טוב, כי כנראה שאת טוב ליבו טבע העולם לא היה יכול לשאת. כנראה שנכונה האימרה 'מלאכים יש רק בשמים'. אלעד הצטרף אליהם, כנראה שם הוא מקומו הטבעי, כנראה שאלוהים יודע את מי לבחור... אלעד יצא למשימה ממנה לא שב. עם חיוכו מלא הזכות ותמימות הנעורים הוא הצטרף למלאכי השרת."

[עריכה] מתוך דברים שכתבה לו אמו:

"ילדנו הקט, ילדנו הרך, אלעד שלנו היקר כל כך, בני יקירי. דמעות חונקות את גרוני. מהיום שבו הלכת אני לא אני. בני יקירי צעק לעברי, האר לי הדרך אליך בני יקירי. זועקת אליך מעמקי נשמתי, חולמת עליך. קרא בשמי אמא, אמא שלי. אלעד מתוק שלי הלכת מאיתנו, הגעגועים עזים ואנחנו כל כך מתייסרים. מהיום שקרה האסון הנורא חיינו הפכו לצרה. אותך אלעד נזכור לעולמי עד, אותו חיוך יפה ומושלם, אותו גוף הזקוף המורם, אותן הידיים, המגע האהוב, החייל שלי מסיירת 'חרוב'."