גם אתם יכולים להוסיף דפים, וכן לערוך ולשפר דפים קיימים. לא הצלחתם? צרו קשר באמצעות לחיצה כאן ואנו נוסיף את החומר.

אריאל זאנה

מתוך Zochrim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אריאל זאנה בן 18 מירושלים.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדותיו

אריאל, בן שרה ואבי, נולד בירושלים. בכור במשפחת עולים מסורתית מצרפת; אחיהם הבכור של רפאל, אפרים ומרים. גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "גילה". בנעוריו, למשך שלוש שנים וחצי, פנו הוריו לשליחות ציונית בצרפת. אריאל למד אז בבית ספר ישראלי בפריז. בתום השליחות, השלים את לימודי היסוד בבית הספר "דוגמא" בירושלים.

מגיל צעיר נכח אריאל כאח בוגר, מנהיג ומלא אחריות – הן לאחיו והן למכריו. מהוריו רכש אריאל את חשיבותה של תשומת הלב לזולת, ובכל מקום שימש אות ומופת. הוא היה ציוני-ישראלי גאה. בצרפת, הודות לשליטתו בשפה הצרפתית, שימש אריאל מגן על צדקת הציונות והמדינה בקרב חבריו המקומיים.

עם שוב משפחתו ארצה, אריאל נקלט בחברה במהרה, ובין היתר – הפך חניך פעלתן בתנועת "בני עקיבא". בלימודי הקודש, למרות שהצטרך להשלים חומר רב, זכה בכשרון בחידוני תנ"ך. בגיל המצוות, הוא הניח לראשונה תפילין במערת המכפלה; החגיגה נערכה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים.

אריאל מצא את מקומו בישיבה התיכונית "נועם" שבקריית משה. הוא הצטיין בלימודיו, בעיקר בהיסטוריה ובאזרחות, ואהב את חיי החברה במקום. במקביל, ייעד את עצמו ללימודים אקדמאים בענף הפסיכולוגיה. כהרגלו, אריאל ביקש לעבוד עם אנשים ולהעניק עזרה.

בינתיים, החל להדריך בסניף גילה של "בני עקיבא" בירושלים. חניכיו אהבוהו אהבת נפש. הם מספרים שהשקיע את כל-כולו וממש פרח. אריאל היה גם מוכר בהיכל הספורט במלחה, היה אוהד נלהב של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים. לאחר מותו נאמר כי "חסר שחקן נוסף ביציע".

[עריכה] לימודיו במכינה

בתום לימודי התיכון, אריאל פנה למכינה בעצמונה שבגוש קטיף. כשהתקבל לעצמונה, היה השמח והגאה באדם. כהרגלו הפך חיש-קל דמות דומיננטית. תכונתו הבולטת ביותר הייתה האהבה שרכש לבריות. תמיד חייך ודאג כי הסובבים אותו ידעו את שמחת החיים כמוהו. אריאל היה מלא ביטחון מחד, אך נטול גאווה או שחצנות מאידך. מספרים עליו כי מעולם לא נטר טינה לאיש.

על אריאל נאמר שידע אופטימיות אין קץ. תמיד חיפש את אותו "טוב גנוז", כדברי הרב יוסף קלנר בספרו "כארי יתנשא"; תמיד ביקש למצוא את המשך הדרך אשר מעבר למכשול שעל הפרק. אריאל לא יכל לסבול רגע של עצב או דיכאון. כך היה בכל אשר פנה ובכך "הדביק" את סביבתו.

במהלך התקופה המאושרת במכינה אריאל התכונן לשירות הצבאי. הוא קיווה לשרת בצנחנים, אך חלומו הגדול עוד יותר היה לשמש שליח של שלום. הוא, שתמיד דאג "להסתכל בקנקן" על מנת למצוא את הטוב שבכל אחד, אהב את האדם באשר הוא ללא כל הבדל ומחיצה.

[עריכה] נסיבות מותו

ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר לחלקו הדרומי של גוש קטיף מחבל של ארגון החמאס. הוא הגיע למתחם המכינה בעצמונה ומשם החל לירות לכל עבר ולהשליך רימוני יד – הן לעבר הקמפוס והן לעבר בתי מגורים. באירוע נפגעו עשרות צעירים וחמישה נהרגו, ביניהם אריאל. ההרוגים היו כולם חברים ללימודים.

אריאל הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. הוא הובא למנוחת עולם בבית העלמין שבגבעת שאול בירושלים.

[עריכה] דברים לזכרו

לזכר חמשת הנרצחים ערכו במכינה בעצמונה את הספר "חמושי עוז", ובו סיפורי חייהם ומותם

[עריכה] קישורים חיצוניים

על אריאל באתר משרד ראש הממשלה

כלים אישיים