מתוך Zochrim

אליהו בית צורי (1922 - 22 במרץ 1945), לוחם לח"י, מעולי הגרדום. =

תוכן עניינים 1 תחנות חייו 2 האירוע 3 המשפט 4 לפני מותו 5 בשעת מותו 6 העלאת עצמותיהם לישראל

[עריכה] תחנות חייו

בן אסתר ומשה. נולד ביום י"ב בשבט תרפ"ב (10.2.1922) בתל-אביב, למשפחה מושרשת היטב בארץ. הוא למד בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. שנתיים למד בבית-הספר העממי בטבריה, ולאחר מכן למד בבית-הספר "בלפור" בתל-אביב וסיים את לימודיו שם בהצטיינות. בהערכה שכתבה עליו המנהלת, יהודית הררי, נאמר: "...הוא נער ישר, טוב ואחראי, פיקח נבון וחרוץ. בתור פרס קיבל מבית הספר סטיפנדיה לגימנסיה בלפור". למד שלוש שנים בגימנסיה "בלפור", ולאחר מכן למד שנה אחת בגימנסיה "השכלה". עמד בבחינות הבגרות ובשנת 1940 התקבל כתלמיד מדעי-הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. מחוסר אמצעים, הפסיק את הלימודים באוניברסיטה ולמד את מקצוע המדידות בבית הספר הממשלתי למדידות. הוסמך במקצוע זה ועסק במדידות במשרד מדידות פרטי בתל-אביב. הצטרף לאצ"ל ולאחר מכן עבר ללח"י והשתתף בפעולותיו.

[עריכה] האירוע

יחד עם חבר לח"י נוסף אליהו חכים השתתף בהריגת הלורד מוין בקהיר ב-6 בנובמבר 1944. שניהם נתפסו מיד לאחר מעשה והועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי.

[עריכה] המשפט

אליהו בית צורי נשא בפני בית הדין נאום בעל נימה "כנענית", לא כציוני כי אם כבן הארץ הנלחם במשעבד הזר וזכה לאהדת דעת הקהל המצרית.

[עריכה] לפני מותו

לפני מותו, סירב בית צורי החילוני להתפלל עם הרב הראשי של קהיר[1].

[עריכה] בשעת מותו

אליהו בית צורי ואליהו חכים נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".

[עריכה] העלאת עצמותיהם לישראל

בשנת 1975, בהסכם חילופי השבויים עם מצרים, הועלו גופותיהם לישראל והם נקברו בטקס צבאי בהר הרצל.