חוטר גבריאל
מתוך Zochrim
גבריאל נולד ביום השואה, כ"ז ניסן תשמ"ה, בכפר אדומים הסמוך לירושלים, שם גדל כילד וכנער. כבר מגיל צעיר מאד ניתן היה לראות שגבריאל ניחן בכישורים ייחודיים. הוא תמיד רצה ללמוד עוד, ונדמה היה שהוא בוגר יותר מבני גילו. הוא תמיד הקשיב וחשב לפני שעשה משהו, והסתדר היטב עם כל אחד.
סיפור חייו
גבריאל החל ללמוד בביה"ס היסודי בכפר אדומים, ובנוסף הלך לשיעורי מדע לאחר שעות הלימודים. כמו כן התחיל ללמוד אצל הרב ראובן גרודנר והשתתף בשיעורי היהדות למבוגרים.
בנוסף לכישוריו הלימודיים ניחן גבריאל בכשרון מוסיקלי ובקול מדהים. הוא השתתף באופרה לילדים, והרבה להופיע עם אחיו באירועים משפחתיים.
בכל לילה, מאז שהיה קטן, גבריאל היה קורא את סיפורי התנ"ך עם אביו. הם היו עוברים יחד על ספר התנ"ך בצורה שיטתית, ודנים יחד בסיפורים.
בתיכון סייע לו ידע זה לזכות בחידון התנ"ך הבית ספרי, ולהגיע למקום רביעי בחידון התנ"ך המחוזי בירושלים.
למרות ייחודיותו של גבריאל, רוח הנדיבות והעזרה לא משו ממנו: גבריאל הצטרף לתנועת הצופים הדתיים ולקח חלק פעיל בתנועה. הוא לימד ילדים רבים, עולים חדשים, וכל אחד שרצה עזרה בלימודים.
בהגיעו לגיל מצוות סיים גבריאל את ששת סדרי המשנה, והחל בלימוד משנה תורה לרמב"ם, שאותו סיים בגיל 16. הוא דילג על כיתה ח' ועבר ללמוד בישיבה התיכונית במעלה אדומים. לאחר שנה בתיכון עברה משפחתו לגור באלוני הבשן שברמת הגולן, אך גבריאל החליט להישאר בישיבה ולגור בפנימייה. פנימיות הישיבה התיכונית היו קשורות לישיבת ההסדר שבמקום, וכך יכל ללמוד מוקדם בבוקר ובשעות הלילה בישיבת ההסדר. במקביל ללימודיו בישיבה התיכונית החל גבריאל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, ותכנן לסיים תואר ראשון עד גיוסו לצבא.
כאשר סיים את לימודיו בתיכון, החליט גבריאל להמשיך ולהעמיק את לימודיו התורניים בישיבת ההסדר בעתניאל, בה למד אחיו ספי. בישיבת עתניאל ניצל את כל זמנו ללימוד תורה ועבודת ה', ואת הפסקות הצהרים להמשך לימודיו באוניברסיטה הפתוחה. הוא למד בהעמקה ובהתמדה, גם כאשר הדבר בא על חשבון ארוחות ושינה, בהן מיעט מאוד. הוא עבד על תיקון מידותיו, וערך חשבון נפש יומי, שסיכומיו נותרו במחברת.
בליל שבת שמות תשס"ג, בסוף התפילה, שאל חבר את גבריאל אם יוכל להחליף מישהו בתורנות במטבח - מובן שגבריאל השיב מיד בחיוב. באותו ערב פרצו מחבלים למטבח הישיבה ורצחו את גבריאל ושלושה מחבריו, אך לא הצליחו להגיע לחדר האוכל ההומה תלמידים.
ייחודיותו של גבריאל לא הפרידה אותו מחבריו. הוא היה חבר של כולם ועזר לכל מי שצריך, כאשר חיוך תמידי נסוך על פניו, חיוך שנותר גם בשעת הירצחו על קידוש ה'.
