מתוך Zochrim

קלמנוביץ דב

תוכן עניינים 1 תחנות בחייו 2 אירוע הפציעה 3 פעילותו למען נפגעי פעולות האיבה 4 הקמת ארגון זוכרים

[עריכה] תחנות בחייו

דב קלמנוביץ הינו הפצוע הראשון של האינתפדה הראשונה, 31 בינואר 1988, למד בנתיב מאיר בירושלים והר עציון שבאלון שבות, שירת בסיני כמפקד טנק לאחר מלחמת יום כיפור, למד באוניברסיטת בר אילן לתואר ראשון בכלכלה ובחשבונאות, סיים בהצלחה את בחינות ההסמכה לראיית חשבון והינו הבעלים של אחד מהמשרדים הגדולים לראיית חשבון בירושלים. שימש כיו"ר הארגון היציג של נפגעי פעולות האיבה והטרור, פעל להשוואת זכויות נפגעי הטרור לחיילי צה"ל ולהכרת נפגעי האיבה כחלק ממערכות ישראל והכללתם באיזוכרים ובטקסים שביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יזם את הקמתה של האנדרטה המרכזית לחללי האיבה בהר הרצל שלידה נערכים הטקסים הממלכתיים ביום הזיכרון. נבחר להיות יו"ר הדירקטוריון של החברה הממשלתית לשיקום ופיתוח הרובע היהודי ובמסגרתה שיקם את בית הכנסת "החורבה" שבעיר העתיקה. כיום משמש כיו"ר ארגון ":זוכרים" הפועל באופן יחודי ביחסו לשכול ולאבדן ממקום של תקווה ויחד. פעילותו של הארגון אינה רק בקרב המשפחות השכולות אלא גם בקרב הציבור הרחב בארץ ובעולם, בתחומי התרבות החינוך הזיכרון והגבורה.

[עריכה] אירוע הפציעה

בתחילת האינתפדה הראשונה (1987) החלו פלשתינאים בהתקוממות חסרת תקדים ברחבי יש"ע, שהתבטאה בהתפרעויות המונים שבירת סדרי השלטון ופגיעה בישראלים. כלי הנשק הנפוץ באותה תקופה היה בקבוק התבערה שהוכן עצמאית ונזרק לעבר חיילים ואזרחים. בקבוק כזה מלא בחומר דליק ובדבק נזרק לעבר מכוניתו של דב בעת נסיעתו בקרבת העיירה אל בירה שבגזרת רמאללה. דב נפגע קשה מאוד, הוא שאף עשן וראותיו נכוו, הוא נשרף ב75% משטח גופו בכוויות חמורות ביותר בדרגה שלישית. לפגיעה בהיקף שכזה הרופאים אינם מותרים סיכוי לשרוד. הוא פונה במצב קשה מאוד לבית החולים הדסה שבהר הצופים ובעקבות חומרת מצבו הועבר תוך כמה שעות במצב קריטי לבית החולים הדסה בעין כרם. דב שכב במצב קשה מאוד קרוב לחודש ביחידת טיפול נמרץ נשימתי, זאת בעקבות הפגיעה בנשימה ולאחר מכן במחלקת כוויות שבבית החולים. לאחר התאששות מפתיעה שהדהימה את רופאיו הועבר לשיקום בבית החולים הדסה סהר הצופים שם בילה קרוב לשנה. אט אט שב למשרדו הגדול ונרתם כמילוי נדר אישי למען חבריו שלא שרדו להנציח את זיכרם בדרכו היחודית בארגון זוכרים.

[עריכה] פעילותו למען נפגעי פעולות האיבה

דב נרתם לפעילות התנדבותית לאחר פציעתו והגיע להישגים מרשימים בזכות התמדתו וקשריו. דב פעל לשינויי חקיקה בכנסת לטובת הנפגעים, הביא להכרה הציבורית שחלקם של נפגעי הטרור חייב לבוא לידי ביטוי בהכרת הממסד שנפגעי הטרור גם הם חלק ממגש הכסף של המדינה, והמדינה חייבת בהכרת הקרבתם למען העם המדינה כחלק ממערכות ישראל, הכרה זו לוותה בהתנגדויות רבות ורק בשנות התשעים הכירה ממשלת ישראל בהשוואתם של נפגעי האיבה כחלק מנפגעי מערכות ישראל, גם אחרי ההחלטה המשיכו ההתנגדויות ובעקבותיהם הוקמה וועדה ממלכתית בראשות שופט בית המשפט העליון יעקב מלץ. הוועדה דנה שוב בהחלטת הממשלה. דב הופיע בפני הוועדה. המלצות הוועדה שהוגשו לממשלה תמכו גם הן בהשוואת מעמד נפגעי הטרור וההכרה שיום הזיכרון יכלול גם את חללי הטרור והסדרת הטקסים הממלכתיים מול האנדרטה שדב פעל להקמתה באתר ההנצחה לזכר חללי הטרור שבהר הרצל בירושלים. בעת חנוכת האנדרטה בהר הרצל בטקס ממלכתי ביום הזיכרון היה דב בין הנואמים בייצגו את נפגעי הטרור. לאחר שנים שעמד בראש הארגון היציג של נפגעי הטרור הבין דב שהזיכרון הינו גורם מאחד שיכול לקרב את פלגי העם השונים והציבור הישראלי כמהה ליחד שבעקבות השכול ומבקש שבצד הכאב תבוא גם התקווה.

[עריכה] הקמת ארגון זוכרים

היחד והתקווה הם אבני היסוד לארגון "זוכרים" שאותו יסד דב והוא עומד בראשו. "ארגון זוכרים" מארגן את האירוע המרכזי שפותח את ערב יום הזיכרון ובבסיס הערב אותם יסודות של יחד ותקווה, ואכן מוזמנים אליו נפגעים מצה"ל ומהטרור אומנים מהשורה הראשונה המייצגים את מגוון סגנונות. המוזיקה והסיפורים היחודיים משדרים את מסר התקווה והיחד. יש באירוע הזה מסר חדשני שונה מהמקובל ביום הזיכרון ובכך יש חידוש בתרבות שהיתה נהוגה ביום הזיכרון. האירוע זכה להכרה ממלכתית והיה לחלק מאירועי שנת ה-60 הוא משודר בשידורים ישירים באמצעי התקשורת השונים ונחשפים אליו מאות אלפים