מתוך Zochrim

סגן-אלוף (מיל) דוד אבודרם בעל עיטור העוז, היה במלחמת יום הכיפורים מפקד אחד ממוצבי אורקל. עם פרוץ מלחמת יום הכפורים הותקף מתחם "האורקלים" בגזרה הצפונית של תעלת-סואץ ע"י גדוד מצרי בסיוע טנקים וארטילריה. מוצב "אורקל ג'" (הדרומי שבשלושת ה"אורקלים") נכבש, ובמוצב "אורקל א'" נהרגו כל המפקדים, ונראה היה שהמוצב עומד ליפול בידי המצרים. סגן דוד אבורדם, שפיקד על המוצב הקטן "אורקל ב'" נע בעצמו ל"אורקל א'", ארגן את הכוח שבמתחם ללחימה מחדש והדף מספר רב של התקפות מצריות, במשך 24 שעות נוספות. כשקיבל, פקודה לפינוי, ארגן את האנשים, הוציא את הפצועים ב-זחל"ם ופרץ עם הכוח המשורין את טבעת-המצור המצרית. בהמשך הפינוי עלה הכוח על מארב מצרי, ולאחר קרב נוסף בו נפגעו לוחמים, נפל בשבי עם לוחמים נוספים. בזכות תושייתו, מנהיגותו ואומץ-לבו של דוד אבודרם, החזיק מעמד מתחם ה"האורקלים" מעל 24 שעות ודחה בכך את חדירת המצרים.

תוכן עניינים 1 שירות צבאי 2 סיפור הקרב על אורקל 2.1 פינוי המוצב 2.2 הנפילה בשבי 2.3 אבדות מוצבי אורקל 3 עיטור העוז 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] שירות צבאי

אבודרם התגייס ב 1966 לגרעין נח"ל ושירת בגדוד 50 של הצנחנים. הוא עבר לסיירת צנחנים ויצא לפעולות התגמול מעבר לקו הגבול. היה מפקד בגדוד 202. בשנת 1972 השתחרר מצה"ל כמ"פ.

[עריכה] סיפור הקרב על אורקל

בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור תפס גדוד 68 של חטיבת (16) ירושלים את הגזרה הצפונית והמרכזית של התעלה.

כקצין בסיירת צנחנים בעבר נקרא אבודרם לתגבר את מעוזי התעלה ומונה לפקד על מוצב אורקל ב', המשני. באורקל ב היו עוד שישה אנשים רובם לא לוחמים. ביום כיפור אבודרם צם. בבוקר הוא יצא עם ספרי האוניברסיטה ללמוד בשמש. קרוב לשתיים עשרה בצהריים מוסר המ"פ שפעולות איבה יחלו בשש בערב אח"כ מתעדכנת ההודעה שפעולות האיבה יחלו מיידית ויש להיכנס לכוננות. מיד אחר כך ראה אבודרם שני מיגים מעלינו. הנחתו היתה שהתקרית תהיה דומה לאלה שהיו במלחמת ההתשה.

ואז החלה הרעשה ארטילרית על כל המוצבים, "גשם של פגזים". אבודרם מגלה שבמוצב אין אפילו תותח שמיש אחד. מסביב למוצב גדרות תלתלים בחלק צפוני מיקוש לכיוון מזרח נגד טנקים ונגד אדם. גם אוניות מפורט סעיד הפגיזו את המוצב.

במקביל במוצב אורקל א' המרכזי, נהרג מ"פ המוצב וכן מ"מ המוצב ולאחר כשעה נהרג גם החובש. לאחר מספר שעות המוצב המשני השני אורקל ג'נכבש אל ידי המצרים. באורקל ב' היה בסה"כ מאג, מרגמה 52 וררנ"ט.

מוצבי צפון התעלה

אבודרם מספר: "ירינו פצצות ררנ"ט טנק נעצר. הפעלתי מרגמה 52 חי"ר ואנשי טנקים נסוגו והשאירו הרוגים. ראיתי טורים שהלכו לכוון אורקל א'. אנשים נפלו ואחרים המשיכו. רצתי לעמדה צפון מערבית הצבתי מא"ג יריתי לכיוון הסוללה. סביב אורקל ב' לא היה אויב. הפקודה היתה להחזיק מעמד ב"שובך יונים" 24 שעות."

"ניסיתי ליצור קשר, אבל מאורקל א' אין קול ואין עונה. ידעתי שמצרים נכנסו לא' ופחדתי שיירו עלי משם. בערב, עם חשיכה עברתי בדילוגים אל מוצב אורקל א' הראשי. שם גיליתי את ישעיהו מור שאיתו עשיתי מסלול שלם, סמכתי עליו ושמחתי שיש מי שישמור לי על הגב. גילתי את המ"פ גדי שומך שחטף פגיעה של טנק, גוף מחולק לשני חלקים. מימינו הסמ"פ עשרא שנהרג מפצצת מרגמה 82. החובש וייס בער מפצצת זרחן. גיליתי מספר חיילים מישיבות הסדר מעדות שונות. המורל היה נמוך לא היו מפקדים. דאגתי לפנות את הגוויות לתוך תעלה וכיסיתי אותם. הוצאתי את כולם לתוך העמדות וארגנתי אותם להגנה."

"היו לי זחלם, טנק כשיר וטנק בלי תחמושת עם חסם בקנה. טנקים יצאו החוצה טנק אחד רץ לאורך כל התעלה הגיע למילאנו והמשיך לגזרה מרכזית. מ"מ טנקים רוט חטף רסיס בעורף ונהרג. היות ולסמל מחלקת הטנקים (שלמה ערמן) היה חסם בקנה הוא עבר לטנק המ"מ שנהרג. כך היה במוצב טנק כשיר בפיקוד הסמל "הרמן" (הטעות במקור, הכוונה לשלמה ערמן) עם תחמושת."

"לאחר שהעסק התיצב נסיתי לתקוף לכיוון אורקל ג' ולטהר את המקום. לא ידעתי שיש למצרים אמצעי ראיית לילה. נסינו לעבור מעל רמפות תוך זחילה. חטפנו ירי. לבסוף הבנתי שאין טעם להתקדם כי הם בגיבו על כל צעש שעשינו. חזרתי למוצב. כל הלילה תקפו אותנו, וסירות עם לוחמים מצריים ניסו לחצות מכיוון מערב. כל הלילה הותקפנו. יצרתי קשר עם מפקד סוללת תותחים שהייתה ב"בודפשט" המערבית לאורקל ותפקדתי מולו כקצין חי"ר מטווח, עשרים מ"מ קשיח. בלילה הדפנו מספר התקפות. בעזרת הטיווח מנעתי את כיבוש המקום. אמרתי לסמל לחלק שק"ם אמר אני חתום על השקם נתתי לו צ'יק פתוח חילק לחברה מים ומצופים."

יום ראשון עלו שני הטנקים לעמדות. היו שם רמפות משטרה. ראיתי שטנקים שהגיעו מבית ספר לשריון עלו לעמדות ונפגעו. נמצאתי בקשר עם ברוך דסברג. קול שפוף היה בדיכאון לא יכול לצאת מפריסקופ. הגיע לתאגד פגוע בעין. קמו ונכנעו והשאירו אותו בבונקר. בשמים ראינו איך המצרים תפרו את המטוסים שלנו. לקראת הצהריים באורקל ב' היו שישה חיילים ללא תחמושת מאג.

אבודרם: "עד הצהריים אף מפקד לא דיבר איתי. היחידה שדיברה איתי היתה קשרית שלא מעט פעמים הייתה בוכה בקשר. היה ברור לי שתגבורת לא תגיע. המטרה שלי כמפקד היתה לעמוד במשימה ולהחזיק מעמד 24 שעות. בשתיים בצהריים הפקודה בוצעה, עברו 24 שעות. השלב הבא היה להציל את האנשים. התחמושת כמעט שאזלה, לא היתה תוחלת להמשך השהייה במקום. המשך שהייה במקום משמעותה טבח של אנשינו. גיליתי שבנוהל דיבור בקשר אין קודים לנסיגה".

"בשתיים ורבע ביקשתי אישור לבצע את שתכננו לעשות. בתכנית שיתפתי את אורקל ב' ואת הסמל (שלמה ערמן). הכוונה היתה שהטנק התקין יפרוץ ראשון החוצה יורה פגז או שניים לפנות דרך רץ ונכנס לדרך מקבילה. אחריו זחלם עשרים מ"מ ומאחוריהם טנק פגוע בקנה. התוכנית היתה לרוץ בדרך מקבילה דרך הביצות להגיע אל מול לחצנית וברגל להגיע לבלוזה. ממבצעים החטיבה לא היתה תגובה. ניתן היה להשיג רק את סמלות המבצעים. בקשר שמעתי רק נשים שבכו".

אבודרם: "החלטתי שאם עד החושך אין הוראה אני מחליט להתפנות. לא חשבתי להיכנע. לא ידעתי שחברה עדיין נמצאים באורקל ג'". סרן (מיל) נתן מרגלית: "לאורקל ג' בשעה זו היו לוחמים בתוך הבונקר ומחוצה לו היו חיילים מצריים."

בארבע וחצי עולה בקשר מגד 68 שנותן אישור לתוכניות היציאה.

[עריכה] פינוי המוצב

סרן (מיל) נתן מרגלית: "בסביבות השעה 16:30 התארגנו לנסיגה כל הלוחמים היו בבונקר לוחמים, שמרתי על פתח הבונקר מבחוץ ולאחר מספר דקות עלינו על הזחל"מ. מכיוון שהייתי הראשון בחוץ הייתי גם הראשון על הזחל"מ וכל 17 הלוחמים עלו על הזחל"מ, חלקם על רגלי."

מרגלית: "הטנק הראשון פרץ החוצה, עקב בעיות טכניות הזחל"מ לא הניע הטנק השני נסע בעקבות הטנק הראשון (כאשר למעשה הזחל"מ היה צריך להיות באמצע). לאחר מספר דקות הזחל"מ מניע והצטרפנו לשני הטנקים. במהלך הנסיעה נתקלנו במספר מארבי חי"ר מצריים, התגברנו עליהם בעזרת שני הטנקים והתותח 20 מ"מ שהיה על הזחל"מ."

מרגלית: "בדרכנו אספנו שתי תצפיות חוץ שהיו מתחילת המלחמה נטושים בשטח והעלינו אותם על הזחל"מ. מכיוון שהשטח היה שטוח ראיתי מספר מוקשים חשופים מונחים על דרך העפר. הטנק הראשון עבר ביניהם, הטנק השני עלה על אחד המוקשים, פרש זחל ונתקע בצד הדרך. מצד מזרח היתה קבוצת חיילים מצריים שירתה לכיוונינו ולפתע חטפנו פצצת R.P.G בצד ימין בחזית הזחל"מ. דוד זיהה גם ירי מצד מערב ונתן פקודה לקפוץ לצד שמאל (לכיוון מזרח). בהמשך נורתה פצצת R.P.G נוספת שעברה ביני ובין סרן אבודרם ונפגעתי בגב כף ידי השמאלית, היות ואני שמאלי לא יכלתי לתפעל את העוזי שהיה ברשותי. מכיוון שהייתי הראשון על הרכב וחלקם הצטופפו מעלי, נאלצתי להמתין עד שהחיילים שהיו על הזחל"מ יקפצו מהרכב. הייתי אחרון שעזב את הזחל"מ לאחר שכולם נטשו.

מרגלית: "כשאני קפצתי מהרכב ראיתי שורת חיילים שוכבת לצד קפל קרקע שהיה בצד מזרח, נשכבתי בין החיילים והחלה אש רצחנית מכיוון דרום, הטנק השני המשיך בנסיעה ואני זוכר את ענן האבק שהקים בעקבותיו. מסתבר בדיעבד שנקלענו למארב מוצלב שבו ירו עלינו גם מכיוון דרום וגם מכיוון מזרח. לפתע הרגשתי סכין ננעצת בשכפ"ץ מאחור ופוצעת את גבי וחייל גדול מימדים. הרים אותי מהקרקע, הנשק נלקח ממני, קשרו את ידי מאחורי הגב, בעזרת ח 10 (חוט טלפון המשמש לתקשורת בין המוצבים), חטפתי מכות ונלקחתי לשפת התעלה והועליתי על סירת גומי יחד עם מספר חיילים נוספים".

[עריכה] הנפילה בשבי

אבודרם: "חטפתי בזוקה בכתף היא לא הספיקה להידרך בגלל המרחק הקטן, אבל זה היה גוש מתכת עצום שלקח לי את הכתף. ראיתי שיש הרבה נפגעים. יכולתי להשאר ללילה בתוך בור של פגז אבל פחדתי לדמם למוות. אני לבד. החלטתי ליפול בשבי. קברתי את הדרגות המסמכים והשעון, הרמתי ידיים ורצתי אל מחלקה של המצרים. הם העמידו את כל האנשים שהצליחו לתפוס וצחו חלק מיתנו בדם קר. מחזה מזוויע".

אבודרם"גררו אותי בשערות לתעלה, ובמשך הלילה העבירו אותי לפורט סעיד. הייתי בשבי כחודש וחצי. התעללו בי קשה. הייתי מבודד לחלוטין וכל תנועה היתה עם עיניים סגורות. הידיים היו קשורות כאבי תופת, קור אימים, מזון מועט, חקירות יומם ולילה. עינויים ןמכות רצח היו דברים שבשגרה".

סגן מיכאל (מיכי) זייפה מספר: "11.10.73: שבוי נוסף, פצוע, מוכנס לחדרנו. זהו דוד אבודרם מהמעוז השכן "אור-קל". הוא אינו מצליח למצוא מנוחה לגופו בגלל הפציעה ובגלל החבלות הקשות שנגרמו לו ע"י המצרים בזמן העינויים. דני ואני מנסים לעודד מעט את רוחו. למרות המצב הקשה, חוסר המזון והשתיה, המכות והיחס המשפיל נעים להִימצא בחברת ידידים, אלא שתקופה "חברתית" זו עומדת להסתיים במהרה ולאחריה מחכה לכל אחד מאִתנו תקופה ארוכה של בדידות מעיקה.

המסדרון ממשיך להתמלא בשבויים ישראלים ואני אומד את מספרנו בכמה עשרות. ההתעללות נמשכת במשך כל שעות היממה. עקב הזעקות העולות מסביב קשה למצוא מספר דקות של מנוחה ורק לעיתים אני מצליח לנמנם מעט. ההרגשה היא שבתוך החדר אנו מוגנים יחסית, לעומת המסדרון בו נתונים השבויים כל העת תחת לחץ של המצרים."

סגן דוד אבודרם לאחר שחזר מהשבי

סגן אלוף (מיל) דוד אבודרם 2006 בעיתון במחנה

[עריכה] אבדות מוצבי אורקל

מתוך 47 לוחמים שהתחילו את המלחמה בשלושת מעוזי האורקלים,נשארו בחיים, בשבי, שלושה עשר חיילי צה"ל.

[עריכה] עיטור העוז

במאי 1975 העניק הרמטכ"ל, מרדכי גור, לדוד אבודרם את עיטור העוז ועליו תיאור גבורתו:

עם פרוץ מלחמת יום הכפורים הותקף מתחם "האורקלים" בגזרה הצפונית של תעלת-סואץ ע"י גדוד מצרי בסיוע טנקים וארטילריה. מוצב "אורקל ג'" (הדרומי שבשלושת ה"אורקלים") נכבש, ובמוצב "אורקל א'" נהרגו כל המפקדים, ונראה היה שהמוצב עומד ליפול בידי המצרים. סגן דוד אבורדם, שפיקד על המוצב הקטן "אורקל ב'" נע בעצמו ל"אורקל א'", ארגן את הכוח שבמתחם ללחימה מחדש והדף מספר רב של התקפות מצריות, במשך 24 שעות נוספות. כשקיבל, ב-7 אוק' 1973, פקודה לפינוי, ארגן את האנשים, הוציא את הפצועים ב-זחל"ם ופרץ עם הכוח המשורין את טבעת-המצור המצרית. בהמשך הפינוי עלה הכוח על מארב מצרי, ולאחר קרב נוסף בו נפגעו לוחמים, נפל בשבי עם לוחמים נוספים. בזכות תושייתו, מנהיגותו ואומץ-לבו של סרן דוד אבודרם, החזיק מעמד מתחם ה"האורקלים" מעל 24 שעות ודחה בכך את חדירת המצרים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז. אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי

[עריכה] קישורים חיצוניים

תיאור הקרב באורקל בתחקיר של אורי מילשטיין

עמותת ערים בלילה סיפורו של מיכאל (מיכי) זייפה

עמותת ערים בלילה סיפורו של נתן מרגלית

סיפור הגבורה של דוד אבודרם בעיתון במחנה 28 באפריל 2006