דני הרן (הירשהורן)
מתוך Zochrim
| הרן דני | |
|---|---|
 | |
| תאריך לידה | בג' בחשוון תש"ח , 17/10/1947 טבעון |
| תאריך פטירה | בכ"ה בניסן תשל"ט , 22/4/1979 נהריה חדירת מחבלים לנהריה |
| מקום קבורה | טבעון |
| מקום מגורים | נהריה |
| השאיר אחריו | הותיר הורים, אישה, אחים ואחות |
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
דני, בן נינה ודוד, נולד בעיר צ'ין-דאו שבסין בג' בחשון תש"ח (17.10.1947). בן בכור להוריו, אח לברוך, רוני, סמי ונורית. כשנה וחצי לאחר הולדתו שבה משפחתו לישראל, ואת ילדותו העביר בקרית טבעון. הוא למד בבית הספר היסודי "קריית עמל" שבטבעון, וגילה סימנים ראשונים של הצטיינות בספורט, בעיקר בענפים ככדור-יד, כדור-מים ושחייה. את לימודי התיכון החל בנשר, ועבר לבית הספר "בסמ'ת" שבחיפה. שירת בצה"ל בחיל המודיעין, ואחר פנה ללימודים אקדמאים באוניברסיטת חיפה, בחוגים לסוציולוגיה ולמינהל עסקים. מגיל צעיר היה דני בעל יוזמה ומעוף, כושר ארגון ומקוריות יוצאי-דופן. תחילה היה מדריך נוער ומאמן שחייה במשמר-העמק וביגור, מדריך חינוכי במוסד של עליית הנוער "רמת הדסה" בטבעון, ולימים הקים קבוצות שחייה ביישובים אלה, קבוצות שהגיעו להישגים בקנה מידה לאומי. כן היה מנהל נבחרת ישראל בכדור-מים. דני התחתן עם סמדר ולזוג הצעיר נולדו שתי בנות, עינת ויעל. הוא פרנס את משפחתו בכבוד כמנהל כוח אדם בחברת "אסם" במפעלה ביקנעם. המשפחה יצאה לטיולים רבים בחיק הטבע, אהבתו הגדולה. בשנת 1976, כשהיה בן פחות משלושים, התמנה למנהל מפעל "גיבור" במעלות, ועבר להתגורר בנהריה עם משפחתו. אישיותו הנדירה של דני עשתה שהיה מיודד עם הכל, לרבות עובדים במפעל מהמגזר הדרוזי והערבי, שהיוו רוב במקום. אלה זוכרים אותו בהערצה עד היום, ראו בו רע קשוב, אח מגן ודמות אב מחנכת, שאת מקומו אי אפשר למלא לעולם. בשנותיו האחרונות דיבר על הקמת כפר משולב, ערבי-ישראלי, שיבוסס על טוהרת האהבה לזולת, על שיתוף יצירתי ומעלות דומות.
[עריכה] נסיבות הירצחו
ב-22 באפריל 1979 הוביל סמיר קונטאר (שהיה אז בן שש עשרה וחצי) קבוצה בת ארבעה מחבלים מדרום לבנון לביצוע פיגוע בישראל. הארבעה השתייכו לארגון החזית לשחרור פלסטין בהנהגתו של אבו עבאס. בשעת חצות הם הגיעו בסירת גומי לנהריה, וירדו לחוף. אנשי החוליה ניסו לתקוף בית פרטי, אך הונסו ביריות בעל הבית, אמנון סלע. רכב משטרה חש למקום ובו השוטר אליהו שחר. המחבלים ירו בו והרגוהו. אחר כך פרצו לדירתם של בני משפחת הרן (הירשהורן) בטרם הגיעה תגבורת משטרה. הם לקחו כבני ערובה את דני הרן בן ה-31 ואת בתו בת הארבע, עינת. האם, סמדר, הצליחה להסתתר באינטרסול מעל חדר השינה, יחד עם בתה בת השנתיים, יעל, ושכנה.
לאחר תפיסת בני הערובה, נלקחו דני ועינת אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות בין חוליית המחבלים לבין שוטרים וחיילי צה"ל. סמיר קונטאר ירה בדני הרן בגבו מטווח קצר והרגו מול עיניה של ביתו עינת בת הארבע, לאחר מכן רצח גם אותה כשרוצץ בקת הרובה את גולגלתה כנגד סלע.
בביתם, באינטרסול, נחנקה למוות יעל, בתה בת השנתיים של סמדר, תוך כדי ניסיונותיה של האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי החוליה.
בחילופי היריות שהיו על החוף נהרגו שניים מאנשי החוליה של קונטאר. קונטאר ואיש החוליה הרביעי, אחמד אברס, נתפסו.
דני היה בן 31 במותו, הותיר אישה, הורים, אחות ואחים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בטבעון, לצד שתי בנותיו.
[עריכה] הנצחה
לאחר מותו הוציא מפעל "גיבור" גיליון מיוחד לזכרו, בו מתארים חברים, בני משפחה ובעיקר חברים לעבודה את אישיותו של דני ואת הקרע העצום שנפער לאחר מותו. מדבריהם: "יחסו לכל אדם נקבע בדיוק בהתאם למה שהיה ראוי... הוא שינה את היחסים בין העובדים היהודים והערבים ויצר אווירה תקינה, טובה ויפה... הוא ארגן להם מסיבות... הסתובב בכפרים ערבים וביקר משפחות של עובדים... מה יהיה עכשיו?! - כשהיה מופיע היה מעניק לכולם כוחות מחודשים, מסוג האנשים שככל שאתה מדבר עליהם יותר, אתה מבין שבעצם לא אמרת כלום על מי שהוא באמת...".
[עריכה] לאחר הרצח
קונטאר נשפט לחמישה מאסרי עולם ו-47 שנות מאסר ([1]) ושוחרר בעסקת חילופי שבויים ב-16 ביולי 2008, בתמורה לגופות שני חיילים ישראלים שנחטפו שנתיים קודם לכן. אחמד אברס שוחרר על ידי ישראל בעסקת ג'יבריל בשנת 1986, בתמורה לשלושה חיילים ישראלים.
