חטואל מירב רחל
מתוך Zochrim
| מירב רחל חטואל | |
|---|---|
| |
| תאריך לידה | בט"ו בחשוון תשס"ב , 1/11/2001 אשקלון |
| תאריך פטירה | בי"א באייר תשס"ד , 2/5/2004 ציר כיסופים ירי מחבלים מן המארב ווידוא הריגה |
| מקום קבורה | אשקלון |
| מקום מגורים | מושב קטיף שבגוש קטיף |
| השאירה אחריה | אב |
מירב חטואל נרצחה בהיותה בת שנתיים יחד עם אמה ושלושת אחיותיה הילה אסתר, הדר שמחה ורוני שרה
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייה
מירב רחל, בת טלי ודוד חטואל, נולדה באשקלון בט"ו בחשון תשס"ב (01.11.2001). ילדה רביעית להוריה, אחות להילה אסתר, הדר שמחה ורוני שרה. חיה בישוב קטיף בגוש קטיף.
[עריכה] תכונותיה
מירב בת השלוש הייתה פרח מזהיר ביופיו, מלאת שמחת חיים. אהבה לשיר ולרקוד, לחקות את המטפלת בגן, 'לשחק' את המבוגרים, לעזור לאימה ולהתכרבל בזרועות אביה האהוב.
[עריכה] נסיבות הירצחה
ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, עליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים, וירו למוות בטלי ובארבע בנותיה. מירב הייתה בת שנתיים וחצי במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.
[עריכה] הנצחה
בחוברת זכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על מירב: "מירב – מים רבים, עוצמה, מלאת חן ומרץ... בבוקר הגעת מוקדם למעון, בשיר, גיל, שמחה ורון... אהבת תמיד ריקודים ושירים, לקשקש בקשקשן ולהכות בתופים. כך נזכור אותך, מירב מתוקה. מלאת תום וחן, מרץ ושמחה".
[עריכה] אביה דוד חטואל
דברים שנשא אביה ביום הזיכרון 2007 באירוע זוכרים בבניני האומה בירושלים מתוך דווח באתר ערוץ 7
חטואל: נשארתי לבדי עם כאב עצום דוד חטואל: חשתי כיצד טלי ובנותינו במעשיהן קידשו שם שמים והורו לנו במיתתן להמשיך ולקדש שם שמים ברבים.
טקס לציון חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה נערך אמש גם במרכז הקונגרסים שבבנייני האומה. בערב, שהתקיים במעמד ראש העיר ירושלים אורי לופוליאנסקי, השתתפו הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, רבה של מגדל העמק וחתן פרס ישראל, הרב דוד גרוסמן, הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, נציגי משפחות שכולות, יהורם גאון וזמרים מקרב הציבור הדתי והחרדי. מאחורי היוזמה עומד דב קלמנוביץ, הפצוע הראשון של האינתיפאדה הראשונה, מייסד ויושב ראש ארגון נפגעי פעולות איבה.
דוד חטואל, איש גוש קטיף ששכל את רעיתו וארבע בנותיו סיפר בטקס על יום הזיכרון שלו "לפני שלוש שנים השתתפתי בטקס יום הזיכרון שהתקיים בישוב שלנו קטיף שבגוש קטיף. היינו שם ביחד כל המשפחה: אשתי, טלי, וארבע בנותינו הילה, הדר, רוני ומרב. הילה, בתנו הבכורה עמדה עם לפיד בוער לזכר אחד הנופלים. מי העלה בדעתו ששנה לאחר מכן ידליקו בטקס חמישה לפידים בוערים הנושאים את שמותיהן של יקירותי? מי חשב ששבוע לאחר מכן אצטרף למשפחת השכול?
נשארתי לבדי עם כאב עצום, זיכרונות וגעגועים עד אין ספור. להם, לגעגועים אין חוקים. אין ימים ואין לילות. הם אינם מחוייבים לכלום, רק לאמת שהיתה ואיננה.
עוד במהלך השבעה הבנתי שעומדות בפני שתי אפשרויות. האחת ליפול ליאוש והשניה לבחור בחיים. חשתי כיצד טלי ובנותינו במעשיהן קידשו שם שמים והורו לנו במיתתן להמשיך ולקדש שם שמים ברבים.
לקחתי זאת עלי כמשימת חיים ובחרתי בחיים. הדבר בא קודם כל לידי ביטוי בקבלת הדין. יישום החלטה זה כלל אינו פשוט. הרגשתי שעלי לבחור יום יום שעה שעה בחיים. האמונה בריבונו של עולם והדבקות בו מסייעים בידי בבחירה יומיומית זו.
הבחירה להוסיף חיים, להיבנות מחדש אחרי המקרה יוצאת מתוך הרגעים הקשים ומתעצמת. ההמשכיות נבנית על העבר ואנו הולכים לאורן של טלי והבנות. ברוך ה' שאנו זוכים להמשכיות ברמה הכללית וברמה הפרטית. ברמה הכללית אנו זוכים להמשכיות בזכות עמותה שהקמנו לזכר הקדושות, עמותת טלי ביד רמ"ה ששמה לה למטרה לעזור לזוגות המתקשים בענייני פוריות ומסייעת להם בנטל הכלכלי. ברוך ה', בשנתיים האחרונות התבשרנו על מספר רב של הריונות וילדים חדשים.
ברמה הפרטית, ברוך ה' זיכה אותי הקב"ה להוסיף השנה חיים במובן הפשוט שלהם. זכינו השנה, לימור ואני, לחבוק את בתנו תחיה.
לפני למעלה מחודש נולדה בשעה טובה בת לדוד ולימור חטואל
