יניב שיינברום
מתוך Zochrim
| יניב שיינברום | |
|---|---|
| |
| תאריך לידה | 12.2.1982 חיפה |
| תאריך פטירה | 13.8.2006 אייטה א שעב לבנון ירי חיבאללה |
תוכן עניינים |
[עריכה] יניב שיינברום
[עריכה] קורות חייו
יניב שיינברום ז"ל נולד ב-12.2.1982 בחיפה, לאמא מירטה ואבא סרג'יו- עולים חדשים מדרום אמריקה. כשהיה יניב בן שנתיים עברה המשפחה להתגורר בכרמיאל שם נולד אחיו הצעיר טל. יניב למד יסודי בבית הספר "משגב" בקיבוץ גבעת חיים איחוד ואת התיכון בבית הספר "חוף הכרמל" במעגן מיכאל.
בנובמבר 2000 התגייס יניב לפלוגת בני משקים של גדוד 50 בחטיבת הנח"ל. לאחר המסלול יצא יניב לקורס מ"כים שבסיומו חזר למחלקת ה"גיל" של הפלוגה המסייעת. לאחר שיחרורו החל יניב לעבוד כמציל בריכה בקיבוץ אלונים וכשאסף מספיק כסף המריא למסע של חייו- 365 יום במרכז ודרום אמריקה, עם תרמיל על הגב. כשחזר בסוף אפריל 2006 החל ללמוד למבחן הפסיכומטרי. מטרתו של יניב הייתה ללמוד אקולוגיה ובחזונו מציאת נוסחה שתציל את העולם מהפשרת הקרחונים.
[עריכה] תכונותיו
ניב אהב לקרוא ו"בלע" ספרים - בעברית ובאנגלית. הוא קרא את ספריהם של דוסטויבסקי, ניטשה וקפקא, וכן אוטוביוגרפיות של מנהיגים בעולם. אהב מאוד מוזיקה, בעיקר את זו של אהוד בנאי - והתמיד ללכת לכל הופעותיו - אך גם האזין למאיר אריאל, שלום חנוך, ברי סחרוף ו"הפינק פלויד". בעיזבונו נותרו תקליטורים וספרים רבים מאוד. כחובב ספורט מושבע, נהג לקום באמצע הלילה כדי לצפות במשחקי הפוטבול מליגת ה-NFL האמריקנית. מבין קבוצות הכדורגל הזרות אהד את "ריאל מדריד" ומהקבוצות הישראליות את "מכבי תל-אביב" - בכדורסל וגם בכדורגל.
יניב שהתחנך בבית ציוני המשיך בדרך שהתוו הוריו. הוא היה חניך בתנועת "הנוער הציוני" ואף עסק בהדרכה בתנועה. בהיותו אדם בעל כריזמה וכושר מנהיגות טבעי סחף אחריו את כל מי שעבר דרכו. הוא אהב את הטבע וחש מחובר לאדמה; מודעותו לנושאים של איכות הסביבה וזיהום כדור הארץ הייתה גדולה והוא נטל חלק בפעילות של עמותת "אדם טבע ודין".
כמי שנולד לאם שעלתה מארגנטינה ואב שעלה מברזיל, ספג יניב בביתו את תרבותה של דרום אמריקה, ובשר על האש היה האוכל החביב עליו. משפחתו הרבתה לנסוע ברחבי העולם ויניב ביקר בדרום אפריקה, בצרפת ובארצות-הברית. בתקופת לימודיו בתיכון נסע עם משלחת תלמידים לפולין וחזר עמוס רשמים. בשנת 2000 יצא עם אמו לטיול שורשים והתאהב בדרום אמריקה. לפני גיוסו עוד הספיק לנסוע עם חבר לקפריסין.
[עריכה] נסיבות נפילתו
שלושה חודשים לאחר שובו החלה מלחמת לבנון השנייה ויניב נקרא למילואים בגדוד 7002 של חטיבת כרמלי. ב-13.8.2006 פחות מיממה לפני תחילתה של הפסקת האש נורה טיל נ"ט לעמדה בה שהו יניב וחבריו בפאתי הכפר עייתה א-שעב. כתוצאה מפגיעת הטיל נהרג חברו הטוב- גיא חסון ממושב נעמה בבקעת הירדן ויניב עצמו נפצע קשה. כוח חילוץ של הפלוגה פינה את הפצועים מאחורי מחסות אך מחבלי חיזבאללה זיהו את תנועת הכוח ושיגרו טיל נוסף לעבר כוח הפינוי. כתוצאה מפגיעתו של הטיל השני נהרג יניב ועימו שניים מהמחלצים- אליאל בן יהודה מכפר תבור ואלעד רם מחיפה.
[עריכה] כתבו לזכרו
[עריכה] האח טל
"פינקי, אחי הבכור, אחי היחידי, איך הלכת לי עכשיו? שאני צריך אותך כל כך? אתה בשר מבשרי, אני ואתה אנחנו אחד, וכשהלכת הלך גם חלק ממני אתך. רק חזרת מדרום אמריקה, בקושי הספקתי לשבת אתך, לראות אותך, ואתה כבר לא כאן. ועכשיו כל מה שנשאר לי זה להיות חזק, בשביל אימא ואבא. כשקראו לך למילואים לא התלוננת ולא התמרמרת, היית הראשון שהגיע. האמנת בדרך, וזאת הנחמה הקטנה שלי. אני יודע שתמשיך ללוות אותי מלמעלה, כמו שעשית תמיד וכיאה לאח גדול. אוהב לנצח ומחכה שתחזור... האח הקטן."
[עריכה] בני המשפחה המורחבת הספידו את יניב
"ויקטור הוגו אמר - 'רק פסע מפריד בין השמחה לצער'. הרגע בו נתבשרנו על מותך, הוא הפסע, הוא המעבר בין השמחה לבין הצער, לכאב החד, ללב הבוכה והדואב. ניתן אולי לדעת, אבל לא ניתן לעכל, ניתן אולי להרגיש, אבל לא ניתן להבין. הכאב הולך ומתעצם, המחשבות אינן עוזבות, הזיכרונות והתמונות שבים ועולים כל היום ואינם מרפים אף בלילה. כולנו כבחלום, חלום זוועות. 'במלחמה אין מנצחים, ואין זה חשוב איזה צד טוען שניצח, יש רק מנוצחים'. אבדת לנו במלחמה זו, אבדה יקרה מכול".
[עריכה] החבר הטוב אמיר
"... אנחנו הדור שנולד במלחמת לבנון הראשונה ומספיד חבר אהוב במלחמת לבנון השנייה. אני רוצה להביע משאלה שאנחנו נהיה הדור שיצליח במקום שבו כשלו קודמינו. שנגדל את ילדינו במדינה בלי מלחמות. במדינה שבה לא צריכים הורים לקבור את בניהם, במדינה שבה לא צריכים ילדים בני עשרים ומשהו לבכות על מות החברים הכי טובים שלהם. במקום שבו השפיות היא לא עניין זמני. ... אוהב אותך, ומחכה שתחזור".
[עריכה] אביו של יניב
ביום 3.9.2006, יום פתיחת שנת הלימודים תשס"ז, נערך טקס זיכרון לארבעת בוגרי בית-הספר המשותף "חוף הכרמל". אביו של יניב, סרג'יו, הקריא דברים שכתב: "... עברו 21 יום מאז הקרבת את עצמך למען הבית שכל כך אהבת. מאז אותו יום ראשון ההוא, ה-13 באוגוסט, שיאו של קיץ עליז ומבטיח, אני, אימא וטל חיים במעין סיוט שתכף מתעוררים ממנו. מתוך בור עמוק של יגון וכאב אני מרים ראש, מציץ החוצה ורואה את אימא שלך האוהבת, את טל, אחיך הנפלא והגאה בך כל כך. אני רואה את עשרות חבריך המתגעגעים אליך, הבאים לחזק אותנו. אני מתעורר. מתעורר לחיים בלעדיך, בשר ודם. מתעורר לחיים שזיכרונות ממך מציפים אותי. זיכרונות על הסקרנות והצימאון לידע שפיתחת מאז היותך ילד קטן. על ילדותך הנוחה, על החיוך המלא והמפורסם שלך. וזיכרון מוחשי על החיבוק החזק האחרון שלך, לפני פחות מחודש.
בן יקר, בחיינו, הורים, מורים, מפקדים ומנהלים אמורים להוות דוגמה ומופת, כך צריך להיות. אתה הפכת את הסדר והיית אתה, דוגמה ומופת לנו.
בן יקר, לכבודך אני פונה לקהל התלמידים והמורים כאן בבית-הספר שלך ומבקש: היו אתם דוגמה ומופת לסובבים אתכם. ודבר שני, כשתגיעו הביתה היום, חבקו את אבא ואימא חיבוק אמיץ, חזק ואוהב.
בן יקר, ראית עולם וחייכת אליו... הענקת לנו ולעולם 24 שנים של אושר ושמחה ועל כך תודה! נזכור אותך תמיד".
[עריכה] רתם גובר, המחנכת של יניב
"כשאומרים יניב עולה תמונה של חיוך קסום וביישני, עיניים שמרעיפות חום אנושי פשוט ואמיתי, תמימות וקורטוב של שובבות. מיניב זרמה אהבה אמיתית והוא זכה לקבל בחזרה במנות גדושות. ... רגישות הייתה מתכונותיו הבולטות, ובעיקר הרגישות ביחסי אנוש. באינטואיציה נדירה לגילו ידע לקרוא את לבבותיהם של הסובבים אותו, נערים בני גילו ומבוגרים. יניב היה מסוג הנערים שהמנהיגות טבועה בהם באופן כל כך טבעי. הייתה לו כריזמה שהקרינה על כולנו וכל זאת בצניעות וענווה, ללא שמץ של כוחנות ומצ'ואיזם. יניב היה חף מכל פוזה. מה שראינו והכרנו זה מה שהיה. והיה בו גם איזון יוצא דופן לגיל ההתבגרות. ראייה של מבוגר מהולה בשובבות של גיל נעורים, אופטימיות שלא נגמרת. פשוט היה שמח. ... אני קראתי לו 'הסגן של אלוהים', ואם יש דבר כזה אלוהים, אז כמו כל סגן טוב תעזור לו לעשות קצת סדר. בדרכך הפשוטה והצודקת אולי תמצא אליו נתיב".
[עריכה] מכתב ניחומים למשפחה השכולה מאת סגן-אלוף שי, מפקד היחידה
"מפקדיו של יניב מספרים כי היה לוחם מעולה, בחור פיקח, בעל ידע רחב אופקים בכל תחום, מקצוען, חייל ערכי מאוד ומסור לחבריו. יניב הוא מסוג החיילים שכל מפקד היה רוצה לצדו, בשל כך נבחר להיות סגן מפקד כיתה בשלבים כה מוקדמים בשירות המילואים בגדוד. יניב היה חייל בעל מנהיגות טבעית שידע לסחוף את החיילים אחריו. יניב מהווה דוגמה ומופת לטובים שבחיילים".
[עריכה] ליאור החובש
"נתת לי תחושת ביטחון שאין לה הסבר, ידעתי שאם אתה שם, יהיה בסדר. היית לי כמו חומת מגן מנטלית ואתה אפילו לא ידעת... ... ילד סמוק, נראה מתבייש, להסתכל בעיניך ולדעת שיש, יש לי שומר. ...
רצה אלוהים ובחר בי שאהיה זה שרואה את הנשימה האחרונה שלך. כל כך ראיתי אותה ומאז אני רואה אותה מולי בכל יום... נשימה נקייה, טהורה, לבנה, שיער קצת חום קצת שטני, לחיים אדומות, אותך... ".
כתבות רבות שפורסמו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית האירו את דמותו של יניב. שתיים מהכתבות הגדולות התפרסמו בביטאון "בלב אחד" של ארגון "יד לבנים" ובמקומון "חוף הכרמל".
[עריכה] פעולות הנצחה
[עריכה] מצפה לזכרו
על צוק הצופה אל הים התיכון מגובה של 500 מטרים, בקצה המושב מי-עמי, הקימו הוריו של יניב מצפה לזכרו. "היה לנו חשוב שהמקום יתמזג עם הטבע שיניב כל כך אהב", סיפרו. "ממש מול הנוף המדהים הזה סידרנו מקום למדורה עם אבנים גדולות סביב, פרגולה לתצפית ושביל שבתחילתו תוצב אבן עם תמונה של יניב ועם מילות השיר "My way" של פרנק סינטרה. זה שיר שהוא אהב מאוד ואת המילים האלה הוא שלח אלינו במייל האחרון שלו, מהטיול לדרום אמריקה. בטיול הזה, יניב הרגיש שהוא הגשים חלום..." על האבן שהוצבה במקום, נכתבו המילים "אהב את האדם וחי את האדמה".
[עריכה] שיר לזכרו
חבריו של יניב כתבו והלחינו שיר לזכרו.
