יעלון משה (בוגי)

מתוך Zochrim

תחנות חייו

משה (בּ‏וֹ‏‏גִי) יַעֲ‏לוֹ‏ן (נולד ב-24 ביוני 1950), המשנה לראש הממשלה, שר לנושאים אסטרטגיים, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני וחבר הכנסת מטעם הליכוד. הרמטכ"ל ה-17 של צה"ל.

משה יעלון נולד כמשה סמולינסקי בשנת 1950 בקריית חיים לדוד - פועל יצור במפעל "שמן" יליד אוקראינה, ולבתיה לבית זילבר - ניצולת שואה ילידת גליציה. כינויו, "בּוֹגי" (שלעתים מעוות ל"בּוּגי"), הודבק לו בגיל 10 על ידי ילדי השכנים שהתקשו לקרוא לו "מושיק", כפי שנהגו לקרוא לו כולם באותם הימים. בתקופת התיכון היה תלמיד מצטיין במגמה הריאלית, ניגן בקלרינט והיה חבר בתזמורת הנוער של חיפה. מילדות היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. בשנת 1967 הוקם גרעין "יעלון" של התנועה שיועד לקיבוץ יעלון בערבה. משה סמולינסקי, שרצה להביע את הזדהותו עם הרעיון החלוצי, שינה את שם משפחתו ליעלון.

לאחר מכן הצטרף יעלון כחבר לקיבוץ גרופית שבערבה, שם עבד כרפתן וכמפעיל דחפור. הוא עדיין חבר הקיבוץ, אך מתגורר במכבים-רעות.

משה יעלון נשוי לעדה ואב לשלושה ילדים. הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. משה יעלון נולד 24 ביוני 1950, קריית חיים, ישראל כינוי בּ‏וֹ‏‏גִי השתייכות צבא הגנה לישראל תקופת שירות 1971-1968, 2005-1973 דרגה רב-אלוף תפקידים צבאיים מפקד סיירת הצנחנים מפקד גדוד צנחנים מפקד סיירת מטכ"ל מפקד חטיבת הצנחנים מפקד אוגדת איו"ש מפקד אוגדת שיריון ובסיס האימונים ליחידות השדה (באלי"ש) ראש אגף המודיעין מפקד פיקוד המרכז סגן הרמטכ"ל רמטכ"ל

מלחמות וקרבות מלחמת יום הכיפורים מבצע ליטני מלחמת לבנון אינתיפאדה הלחימה ברצועת הביטחון האינתיפאדה השנייה

עיטורים אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) כראש אמ"ן ב-1998 וכרמטכ"ל ב-2003

תפקידים אזרחיים שר לעניינים אסטרטגיים חבר הכנסת חבר במרכז שלם חבר במכון לאסטרטגיה ציונית

בשנת 1968 התגייס לצה"ל ושירת בגרעין נח"ל ולאחר מכן כלוחם, מפקד כיתה וסמל מחלקה בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. את שירותו הצבאי הסדיר סיים בדרגת סמ"ר בשנת 1971. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, התגייס יעלון לשירות המילואים בחטיבה 55, שלחמה בגזרה המצרית והייתה הראשונה לצלוח את תעלת סואץ. לאחר המלחמה שב לשירות קבע וסיים בהצטיינות את קורס קצינים. לאחר-מכן חזר לתפקידי פיקוד בגדוד 50.

בסוף שנות השבעים, לאחר תפקיד מפקד פלוגה מסייעת בגדוד 50, מונה לפקד על סיירת הצנחנים, עליה פיקד במסגרת מבצע ליטני. בהמשך שירת כסגן מפקד סיירת מטכ"ל במסגרת מלחמת שלום הגליל (1982). לאחר מכן פיקד על גדוד 890 ושימש סמח"ט בצנחנים.

במאי 1985 נפצע במהלך היתקלות עם מחבלים, ולאחר שהחלים יצא ללימודים מתקדמים במכללה לפיקוד ולמטה בקמברלי שבאנגליה. עם שובו לפעילות הועלה לדרגת אלוף משנה וכיהן כמפקד סיירת מטכ"ל‏‏[1]. בתום כהונתו השלים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

בשנת 1990 היה למפקד חטיבת הצנחנים, וכעבור שנתיים מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון בדרגת תת-אלוף. בשנת 1993 מונה למפקד בסיס אימונים ליחידות שדה (באלי"ש) בצאלים ולמפקד אוגדה משוריינת. בשנת 1995 הועלה לדרגת אלוף וכיהן כראש אגף המודיעין.

ב-1998 היה לאלוף פיקוד המרכז. שנתיים אחר כך מונה לסגן הרמטכ"ל (בעת ששאול מופז כיהן כרמטכ"ל). בתום כהונתו של מופז מונה, ב-9 ביולי 2002, לרמטכ"ל ה-17 של צה"ל.

יעלון מונה לרמטכ"ל ביולי 2002, חודשיים לאחר מבצע חומת מגן, הפעולה הישראלית המאסיבית ביותר נגד הטרור הפלסטיני במסגרת אינתיפאדת אל אקצה, המכונה על ידי יעלון "מלחמת הטרור הפלסטינית". מטלתו העיקרית הייתה להמשיך את המלחמה בטרור הפלסטיני ולכלותו. שני סגנים כיהנו תחתיו: תחילה האלוף גבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל, ולאחריו האלוף דן חלוץ, שנבחר במרץ 2005 להחליף את יעלון בתפקידו כרמטכ"ל.

בשנתיים הראשונות לכהונתו של יעלון, גל הטרור שמקורו ביהודה והשומרון הלך ודעך, במידה רבה הודות להפעלה נכונה של השב"כ וכן בזכות גדר ההפרדה שהוקמה סביב אזור השומרון. ערי השרון והצפון, שסבלו בשנים הקודמות מפיגועי התאבדות רבים, נהנו משקט יחסי לאורך 2004. גזרת ירושלים נותרה פרוצה במידה רבה, ובעיר אירע מספר רב של פיגועים קשים.

ברצועת עזה המצב הלך והסלים במהלך 2004, ויישובים ישראלים רבים - לרבות העיר שדרות שבתחומי הקו הירוק - ניצבו תחת איום מטחי רקטות הקסאם ששוגרו מהרצועה. תחת יעלון נוהלו מספר מבצעים גדולים בתחומי הרצועה (אף שגם הגדול שבהם, מבצע ימי תשובה, לא דמה בהיקפו למבצע חומת מגן), במהלכם חדרו כוחות קרקע של צה"ל אל שכונת זייתון, רפיח, בית חאנון, ג'אבליה וחאן יוניס על מנת להרוס מחרטות קסאמים, מעבדות נפץ ומנהרות הברחה. במבצעים אלה נהרגו מאות מחבלים, אך גם עשרות חיילי צה"ל (כ-13 חיילים נהרגו ב"אסון הנגמ"שים"). ברפיח הרס צה"ל מאות בתים בניסיון לפגוע במנהרות ההברחה, אולם נחל הצלחה חלקית בלבד. ארגוני זכויות אדם מתחו ביקורת קשה על ההרס ברפיח ודחו את טענת צה"ל לפיה הדבר היה בבחינת כורח צבאי.