מתוך Zochrim

יעקב בן-נחום הי"ד

כ"ו בחשוון תשי"ד - י"ב בתשרי תשל"ד (4/11/1953 - 8/10/1973)

[עריכה] רקע משפחתי וילדותו

יעקב (קובי), בן רבקה ומשה, נולד ביום כ"ו בחשוון תשי"ד (3.11.1953) בחיפה. מוגזם ליחס לאדם תכונות אופי למן ינקותו, אך ניתן לומר שהיו בקובי תכונות רבות שליווהו למן ילדותו המוקדמת ועד יומו האחרון. ילד יפה - ובחור יפה. תמיד עם חיוך מרחף על שפתיו, בטוב לו וברע לו - כשהיה נינוח וכשהיה נבוך. היה שקט וביישן, סגור מאוד ומאופק; אך הרגישות שהייתה בו לגבי הקורה סביבו ולגבי הקרובים לו - החברים, המשפחה - והיותו נוח מאוד לבריות, הפכו אותו לדמות מקובלת בחברה. חברים תמיד חפשו את קרבתו. את שמונה שנות הלימוד היסודי שלו ציינו תקופות ארוכות שבהן שכב בבית חולה בדלקת הגרון (מחלה שלקה בה עוד בינקותו). עוד לקה, בהיותו בן 11 בצהבת קשה ונאלץ לשהות בבית כמה חודשים. עוד טרם חלפה שנה והוא אך הספיק להתאושש מן הצהבת - וכבר היה עליו לעבור ניתוח בגרונו. למרות היעדרויות מבית-הספר היה מהתלמידים הטובים בכיתה. מחלות הילדות של קובי היו כלא היו והוא גדל להיות בחור רחב-כתפיים שהצטיין במקצועות הספורט השונים. הוא אהב לשחק בכדורגל עם חברים בקריה, השתתף בחוג כדורסל וסיים פעמים מספר במקומות הראשונים, ופעם אף כחניך מצטיין. כשבגר יותר החל ללמוד ג'ודו, עבר לקראטה, ורק השירות הצבאי קטע אימוניו בשטח זה שאהב. מלבד אלה, בילה שעות רבות מדי יום ביומו באימון גופני בבית.

עם סיום בית-הספר היסודי צריך היה קובי לבחור באיזה כיוון ימשיך בתיכון. לאור המוטיבציה הגבוהה שגילה ייעץ לו אחד המורים, יועץ פסיכולוגי, שהמבחנים הפסיכוטכניים ונתוניו האישיים, מצביעים דווקא על פנימייה צבאית ככיוון המתאים לו ביותר, וניסה לשכנעו ללמוד בפנימייה הצבאית שליד הריאלי. ברבות הימים הצטער קובי על שלא נשמע לעצה זו. אך אז, בסיום בית-הספר היסודי, היה נחוש בהחלטתו ללמוד מקצוע. הוא השתתף בחוג לחובבי-רדיו והחליט שזוהי דרכו - וכך, המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "בסמ"ת", שם למד ארבע וחצי שנים אלקטרו-מכניקה וסיים כטכנאי-חשמל.

קובי היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד, בקן שבקרית-אליעזר. יצא למחנות ולטיולים כחניך, וברבות הימים יצא לסמינר הדרכה במעיין-חרוד והדריך בקן שבשכונה. אותה תקופה יצא עם קבוצתו שלו לעבודה בקיבוצים, כדי לאסוף כסף לטיולים ברחבי הארץ.

[עריכה] שירות צבאי

קובי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972. כשהתייצב לבדיקות רפואיות בלשכת הגיוס החליט לא לספר דבר על מחלותיו בגלל החשש שמא יורד לו הפרופיל הצבאי ולא יוכל לשרת בחיל קרבי, כפי שרצה. בהתגייסו התנדב לצנחנים, והחל את השירות הצבאי שלו בסיירת צנחנים. הוא לא נאות אף לשמוע את עצת בני משפחתו וידידיו שלא להתנדב אלא ללכת למקום שאליו ישלחו אותו. הוא טען שרע ומר יהיה סופנו אם כל אחד מאתנו ינהג כך. לכן, וגם משום שלא אהב את המקצוע שלמד, והחליט שלא לעסוק בו בעתיד, סירב בכל תוקף לעסוק במקצועו בצבא. החריד אותו הרעיון להיות "ג'ובניק". לגביו שירות בקרבת הבית איננו שירות צבאי במלוא מובן המילה, כפי שהוא הבין אותו וכפי שהוא רצה לשרת.

השירות בסיירת חרוב לא סיפק את קובי והוא ביקש להתנדב לקומנדו הימי. לרוע מזלו, באמצע מסלול האימונים בסיירת ולאחר שקיבל את כנפי הצנחן נפצע ברגלו. לקובי היה ברור שבגלל הפגיעה ברגלו לא יתקבל לקומנדו. מצבו הפיסי הדרדר, אבל מפקדיו גילו חוסר אמון לגבי כאביו. קובי נפגע מיחס וחוסר-האמון שגילו כלפיו. יותר מאוחר נתאפשר לו טיפול ברגלו, אך היה זה מאוחר מדי - הפרופיל הרפואי שלו ירד והוא נאלץ לעזוב את הסיירת.

קובי נשלח לקורס קשר ובגמר הקורס נשלח לפיקוד הדרום ושירת כקשר ברפידים. הוא לא היה מרוצה וחש שאינו עושה די ואז הגיש בקשה לעבור למוצבים בקו בר-לב. כשישה שבועות לפני פרוץ המלחמה נשלח למוצב "חזיון" בתעלת סואץ. שם היה בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים, שם נלחם ושם מצא את מותו. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נפל קובי בקרב והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

תאור הקרב ב 8 לאוקטובר 1973 ליד מעוז חיזיון

אתר יזכור

אתר הנצחה של אוגדת יהודה

אתר ההנצחה של בוגרי בסמ"ת באתר הטכניון