מתוך Zochrim

משה הרוש נולד ב- 13 במאי 1973, י"א באייר תשל"ג, בן לגלוריה ויצחק, ואח לאסנת, רונית, טלי, ויניב.

תוכן עניינים 1 ילדותו 1.1 הקרבה לדת 1.2 תחביביו 2 המכינה בעלי 3 השירות הצבאי 3.1 נסיבות מותו 4 הנצחתו

[עריכה] ילדותו

כשמשה עלה לכיתה א' הוא התחיל ללמוד בבית הספר היסודי ממלכתי-דתי "יהלום" באשדוד, וסיים כיתה ו' בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "שחר" באשדוד. לאחר מכן המשיך לחטיבת הביניים בישיבה התיכונית "נווה הרצוג", וכשעלה לכיתה ט' החל את לימודיו בישיבת "אור עציון". לאחר שנה עבר ללמוד בבית הספר התיכון "אמי"ת" ברחובות, שם למד עד סיום כיתה י"ב במגמת אלקטרוניקה.

[עריכה] הקרבה לדת

עם הגיעו לגיל מצוות, החל משה להקפיד על קיום המצוות וכך נהג במשך כל תקופת נעוריו. בכל בוקר נהג להתפלל במניין ורק לאחר מכן נסע לבית הספר.

[עריכה] תחביביו

הוא היה נער מלא שמחת חיים ואור, שבין עיסוקיו הרבים שיחק טניס שולחן ב"בית לזרוס" ואף השתתף במספר תחרויות. כבר מגיל צעיר הצטרף משה לתנועת "בני עקיבא", בהתחלה כחניך ואחר מכן כמדריך.

הוא היה נער בעל ערכים, אהבת הארץ, אהבת התורה ואהבת האדם. את פעילויותיו הרבות ניתב לפי ערכים אלו. הוא התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. לאחר שאימו יצאה לגימלאות והחלה לטייל גם היא, אמר לה פעם בבדיחות הדעת: "אמא, לא ידעתי שגם את אוהבת לטייל. עכשיו אני יודע ממי ירשתי את האהבה לטיולים". בין כל פעילויותיו התנדב משה גם למד"א באשדוד, ולמשמר האזרחי ברחובות. כאשר פרצה מלחמת המפרץ (הראשונה) הוא התנדב לסייע במוסד לקשישים ועזר בין היתר בחבישת מסכות המגן ובכניסה לחדרים האטומים.

[עריכה] המכינה בעלי

משה בחר ללמוד בישיבה-מכינה קדם-צבאית "בני-דוד" ביישוב עלי שבשומרון, על מנת להרחיב את השכלתו התורנית ולהתכונן לשירות משמעותי בצה"ל. ישיבה זו משלבת לימודי קודש ואימונים פיזיים וניווטים לקראת השירות הצבאי. חלומו היה להיות קצין בחטיבת הצנחנים. באחד המכתבים לטלי, אחותו, אליה היה קרוב מאוד, כתב: "...כדי להשפיע צריך לרדת אל העם, לדבר בשפתו, להתחבר אליו ואז להשפיע... לצאת מהחממות על מנת להסביר את השקפת העולם שלנו...".

[עריכה] השירות הצבאי

משה התגייס בתחילת חודש אוגוסט 1992 והתנדב לחטיבת הצנחנים. לאחר הטירונות, האימון המתקדם וקורס הצניחה, הוא נבחר לצאת לקורס חובשים. עקב מחסור בחובשים ביחידה הוא לא נשלח לקורס קצינים, אך הוא לא ויתר. ברגע שהתאפשר לו לצאת לקורס קצינים בסיסי, הוא הסכים מיד. בתקופת הקורס כתב עליו אחד המפקדים כי הוא "צוער ערכי ביותר, שאינו מתפשר על קטנה כעל גדולה".

משה סיים את קורס הקצינים בהצטיינות וקיבל הצעה לשרת ביחידת הקישור ללבנון. הוא היה קצין מסור, רציני וביצע גם משימות שלא היו בתחום אחריותו. במקביל לשירותו הצבאי שאף משה להרחיב את ידיעותיו בתחומים שונים ומגוונים. במשכורתו הצבאית רכש ספרים, ספרי טיולים, מפות וספרי קודש.

[עריכה] נסיבות מותו

משה נהרג ב- 30 במאי 1996, י"ב בסיוון תשנ"ו, בלבנון. הוא היה בדרכו הביתה, כאשר התקבלה ידיעה כי קבוצת חיילים עלתה על מטען. משה התעקש להצטרף לכוחות הסיוע כדי לעזור כחובש.

מטען-צד שהופעל נגד כוחות ההצלה שנזעקו למקום, גרם לנפגעים נוספים: משה נהרג, ועימו נהרגו סא"ל יורם דהאן, סגן יצחק מזרחי וסמ"ר יצחק שפירא. משה היה בן עשרים ושלוש במותו, והניח אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.

[עריכה] הנצחתו

• בני המשפחה הנציחו את שמו ואת זיכרו בספר תורה שתרמו לבית הכנסת "תהילת ציון" באשדוד.
• שמו של משה מונצח בספר עיוני בשם: "ויהי ידיו אמונה" שנכתב לזיכרו על ידי הרב אלי סדן, ראש המכינה "בני-דוד".
• לזיכרו של משה מקיימת המשפחה בערב יום הזיכרון סיור בעקבות לוחמים. בכל שנה מגיעה המשפחה וחברים רבים לסיור באתרי קרבות בארץ, מתוך אמונה בחיזוק הקשר של עם ישראל לארצו, ובהמשך לאהבתו של משה לארץ ישראל.