מתוך Zochrim

בן יהושוע-ברך ויטה.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 שרותו הצבאי 3 נסיבות נפילתו 4 תיאור הארוע 5 הנצחה

[עריכה] קורות חייו

נולד ביום ח' בחשון תשי"ז (13.10.1956) בעיר פיטסבורג שבמדינת פנסילבניה. ארצות הברית. לימודיו היו על טהרת בתי-ספר יהודיים. תחילה למד בבית-הספר 'הלל' שבפיטסבורג. וכאשר עקרה משפחתו למיאמי המשיך ללמוד בבית-ספר יהודי בעיר. מייק היה תלמיד מצוין, שקדן ורציני, וציוניו היו מעולים. בארה"ב היה חבר בתנועת-הנוער הדתית 'בני-עקיבא'. הוא הרבה לעסוק במשחקי-ספורט שונים. כדור-בסיס, כדורגל, כדורסל ועוד. הצטיין בטניס-שולחן והיה בין הטובים באתלטיקה. עם כל עיסוקיו מצא לו מייק פנאי לנגן בפסנתר והגיע לרמה טובה. אולם, מפאת לימודי הגמרא - כדי להעמיק את ידיעותיו ביהדות - ויתר על הנגינה. מייק היה חברותי, חביב ונערץ על חבריו הרבים.

בשנת תש"ל עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בירושלים. מייק המשיך ללמוד בבתי-ספר דתיים. הוא למד בבית-המדרש למורים ע"ש ליפשיץ שבבית-וגן וסיים את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר'. בתחילה התקשה בלימודים בשל אי-ידיעה מספקת בשפה העברית, אך לבסוף שלט בשפה ועמד בבחינות-הבגרות בהצלחה. התחבב מאוד על חבריו והם אימצו אותו בחום. יושרו הקיצוני, חוש הכבוד העצמי ואמירת אמת באו לגילוי גם בלימודיו. אורח הלימוד בישיבה מצא מאוד חן בעיניו. והוא החליט לשלב אורח-לימוד זה עם שירותו הצבאי.

[עריכה] שרותו הצבאי

מאיר-זאב גויס לצה"ל בסוף יולי 1974 והוצב לנח"ל המשוריין. את הטירונות סיים כחניך מצטיין והוצב, יחד עם חברו הטוב, לישיבת-הסדר בגולן.את לימודיו שילב באימונים ובשירות מבצעי. היה חייל מצטיין בסיום טירונות השיריון ברפיח, הוא סיים בהצלחה, בזה אחר זה קורס-תותחנים, קורס מפקדי-טנקים וקורס מש"קי-טנקים והוענקה לו דרגת סמל. בהערכת מפקדו הישיר נאמר: "שימש בתפקידו כמפקד-טנק. מילא את תפקידו במהירות וביעילות לשביעות-רצונם של מפקדיו. היה ממושמע ועזר לחבריו כל-עת שנדרש לעשות כן". את שירותו הצבאי עשה בסיני במעבר הגידי בסמוך לקו ההפרדה שאחרי מלחמת יום כיפור. לאחר הקורס יצא לשל"ת, להמשך לימודיו בישיבה.

[עריכה] נסיבות נפילתו

ביום י"ז בכסלו תשל"ו (20.11.1975) נפל מאיר-זאב בעת התקפת מחבלים ברמת הגולן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, אחות ואח.

[עריכה] תיאור הארוע

ביום חמישי 20.11.1975 בשעה 21:00 חדרו שלושה מחבלים דרך הגבול הסורי לישיבת ההסדר ישיבת הגולן שבמושב רמת-מגשימים. באותה שעה היו אורחים באחד מחדרי הפנימיה של הישיבה, שלושה תלמידים מישיבת הגולן - שלום מוחה, יהודה כהן ומיכאל נדלר ז"ל - ושני אורחים מישיבת ההסדר באלון שבות - נחום פניגשטיין ז"ל ובן ציון ליבוביץ ז"ל. שני מחבלים נכנסו לחדר ומחבל אחד איבטח אותם במסדרון. עם כניסתם לתוך החדר, המחבלים הרימו מיד ידיהם, תוך כדי שליפת רימון והוצאת ניצרתו. שניות לאחר כניסתם החלו לירות ללא אבחנה. שלום מוחה, שדובר ערבית, ניסה לדבר אתם, אך קיבל גרזן בראשו שלאחר מכן תפרו. תחילה ירו בנחום פניגשטיין ז"ל, לאחר מכן בבן ציון ליבוביץ ז"ל ואז הגיע תורו של יהודה כהן. יהודה כהן נשכב מתחת לגופו של בן ציון ליבוביץ ז"ל והמחבר ירה עם קרל-גוסטב בשניהם. יהודה כהן נפצע ועשה את עצמו מת. בינתיים שלום מוחה התאושש מעט, החזיק במיכאל נדלר ז"ל וביקש משני המחבלים לצאת עמם לסוריה. כתגובה נשלח הגרזן שוב לכיון של שלום מוחה ופגע בידו, שלאחר מכן נחבשה עקב סדק. המחבלים ירו במיכאל נדלר ז"ל ואז שוכנעו ע"י שלום מוחה לקחתו בתור שבוי. שלום מוחה יצא מהחדר למסדרון תוך כדי איומים של המחבל המאבטח. זה היכה בשלום מוחה באמצעות הקלצ'ניקוב שלו, תוך כדי חיפוש בגופו. שלום מוחה יצא עם המחבלים מהמסדרון החוצה ולא עברו שניות ושלום מוחה החל בריצה לכיון בית המדרש של הישיבה תוך כדי הסטת הקלצ'ניקוב מידי המחבלים. אלה ירו עליו כ-30 כדורים, שפגעו בבגדיו ולא בו. לאחר מכן הצליחו שלושת המחבלים לברוח מחוץ למושב. שלום מוחה ויהודה כהן נלקחו לטיפול ואחר כך נלקח שלום מוחה לבית החולים פוריה שליד טבריה.

[עריכה] הנצחה

ביום העשרים לנובמבר 1975 התארגן חוג ללימוד גמרא בבית-המדרש המקומי ב'ישיבת ההסדר' שברמת-מגשימים.

ליקט וערך חברו לספסל הלימודים דב קלמנוביץ