מתוך Zochrim

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 שירותו הצבאי 3 לאחר שחררו מצה"ל 4 חטיפת מטוס אל על ונפילתו בשבי האלג'ירי 4.1 תמצית החטיפה והשבי 4.2 סיפור החטיפה בשלמות 5 נסיבות נפילתו במלחמת יום כיפור 6 לאחר נפילתו 7 נפילת בנו ניר פורז-קצין בסיירת מטכ"ל

[עריכה] קורות חייו

מעוז, בן מלכה ומשה ז"ל, ממייסדי כפר סירקין, נולד ביום ו' בחשון תרצ"ה (15.10.1934), בפתח תקוה. כשהיה עוד תינוק עקרו הוריו לכפר סירקין ושם למד בבית-הספר היסודי על שם ברל כצנלסון. את לימודיו היסודיים המשיך בבית-הספר הממלכתי על שם משה הס, בפתח תקוה. אחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון-חקלאי על-שם כדורי בכפר תבור. מעוז גדל במשפחת חלוצים (הוריו עלו ארצה בשנת 1931 מסלונים שבפולין), והתחנך באווירה של אהבת הארץ ושל עשייה למען בניינה. מגיל צעיר היה מעורה בפעילות חברתית וחינוכית ענפה. בבית-הספר החקלאי עמד תמיד במרכז ענייני החברה ובתום לימודיו יצא להדרכה חקלאית בישובי עולים. גדולה היתה אהבתו לעבודת האדמה הוא טיפח חלום, להקים לעצמו משק בכפר סירקין. מעוז היה קשור בעבותות אהבה למשפחתו. הוא העריץ את הוריו, העריך את אורח חייהם ושם לו את הישגיהם למופת ולדוגמה. את אחיו הצעיר אהב אהבת נפש, היה לו ידיד אינטימי והשתתף בכל החוויות שעברו עליו. בן שבע-עשרה היה כשסיים את לימודיו בבית-הספר "כדורי" ומיד רצה להתגייס לצה"ל. הוריו סירבו לתת את הסכמתם לגיוס המוקדם והוא נאלץ לדחות את הדבר בשנה, עד שמלאו לו שמונה-עשרה שנה.

[עריכה] שירותו הצבאי

מעוז התגייס לצה"ל בסוף נובמבר 1952 והתנדב לחיל האוויר. כבר בתקופת הטירונות עמדו המפקדים על ייחודו ועל כישרונותיו והמליצו לקדמו לתפקיד קצין, אבל מעוז נשא את עיניו לקורס הטיס. לאחר שעמד יפה במבדקים השונים למועמדי הקורס, התקבל לקורס וסיים את הלימודים ואת האימונים בהצלחה יוצאת מן הכלל. בחוות הדעת התקופתיות הנהוגות לגבי קצינים זוטרים, זכה מעוז להערכות נלהבות ולציונים גבוהים ביותר. הוא זכה לקידום מהיר בתפקידים ובדרגות, ובין השאר מילא תפקידים אחראיים ורבי אתגר, כגון: מדריך-טיסה ומדריך גף-טיסה בבית-הספר לטיסה של החיל. בתום תקופת שירות החובה שלו התנדב להמשיך ולשרת בצבא הקבע. במבצע 'קדש' הטיס מטוס בוכנה מטיפוס "הרווארד", שנועד למעשה לאימונים בלבד ומבצעיו הפכו לשם דבר. למרות קידומו המהיר, הישגיו והשם שרכש בטייסת שלו, התחיל מרגיש שהמסגרת הצבאית הנוקשה כובלת אותו.

[עריכה] לאחר שחררו מצה"ל

בעקבות הרגשתו שהמסגרת הצבאית לוחצת אותו השתחרר משירות הקבע וחזר אל אהבת-נעוריו - החקלאות. תקופה קצרה השתתף במפעל הפרחת השממה בנגב, אך מפקדיו וחבריו לנשק בצבא לא שכחוהו וסירבו לוותר עליו. כעבור שישה חודשים מיום השחרור, לאחר הפצרות חוזרות ונשנות, חזר והתנדב לשירות הקבע. כדרכו, לא הסתפק במה שכבר השיג וניצל את תקופת שירותו להשתלמויות נוספות.

בקיץ 1964 החליט להשתחרר שנית והצטרף לחברת התעופה הלאומית "אל על", בתפקיד קצין ראשון. גם כאן המשיך להשתלם ללא הרף, צבר ידע וניסיון ועבר קורסים נוספים, עד שהגיע לדרגת קברניט. באותה תקופה נשא לאישה את חברתו מתיה לבית צ'כנוביץ וברבות הימים נולדו להם שתי בנות - תמר ועמית, ובן - ניר. הוא גם מצא לו פנאי לממש את חלומו הישן - רכש חלקת אדמה בכפר סירקין ונטע עליה פרדס, שעיבדו במו ידיו בשעות הפנאי. כשפרצה מלחמת ששת הימים היו הוא ורעייתו בטיול בספרד. הם חזרו מיד ארצה ומעוז יצא ישר משדה התעופה אל מטוס ה"מיראז" ביחידתו. לאחר תום המלחמה חזר אל מושב הקברניט ב"בואינג".

[עריכה] חטיפת מטוס אל על ונפילתו בשבי האלג'ירי

[עריכה] תמצית החטיפה והשבי

ב-22 ביולי 1968 נחטף לראשונה מטוס על-ידי מחבלים ערבים. 40 יום היה מעוז שבוי באלג'יריה בידי המחבלים עד ששוחרר. כעבור חודשים אחדים, ניצל שנית, כשהיה במטוס "אל על", שהותקף על-ידי מחבלים ערבים בשדה התעופה של אתונה.

[עריכה] סיפור החטיפה בשלמות

מטוס אל-על מדגם בואינג-707, שהיה בטיסה 426 מרומא לתל-אביב, נחטף על-ידי מחבלים פלסטיניים ונחת באלג'יר. היתה זו החטיפה הראשונה של מטוס על רקע הסכסוך הערבי-ישראלי. המטוס המריא, כמתוכנן, לאחר חצות. במושב הקברניט ישב החניך אבנר סלפק, ומימינו, על מושב טייס המשנה, ישב הקברניט עודד אברבנאל. אברבנאל הבטיח לסלפק שעם הנחיתה בארץ שלב החונכות שלו יסתיים, והוא יוכל לראות את עצמו כטייס אזרחי לכל דבר. בתא הטייס היו גם הקצין הראשון, מעוז פורז (שנהרג מאוחר יותר במלחמת יום הכיפורים) ומהנדס הטיס יונה ליכטמן. איש מהם לא חשד שהאדם שפרץ לתא הטייס, זמן קצר לאחר ההמראה, הוא מחבל. אבנר סלפק גער בדיילת, שלא חסמה את דרכו של האיש. הוא דרש ממנה בתוקף "להוציא את השיכור מתא הטייס".

סיפר סלפק: "נכנס מישהו לתא. חשבנו שהוא שיכור וביקשנו שיוציאו אותו. הוא התנגד, ולפתע שלף אקדח. מעוז פורז, שישב בצד החבוי של התא, פעל במהירות: הוא הנחית מכה על היד האוחזת באקדח במטרה להפיל אותו ארצה. 'השיכור' החזיר מכה אחת אפיים, ומכה בסיועה של קת האקדח על ראשו של פורז. פורז התמלא דם.

אני קם ממקומי בכסא שמאל, ונעמד מול השיכור/מחבל. אני רואה את קנה האקדח מול עיני, שומע את הירי ורואה את הבזקו. אני מרגיש נקודות חמות על מצחי. הייתי בטוח שזהו כדור סרק. יותר מאוחר התברר, שלא היה זה כדור סרק, כי אם פיספוס במילימטרים ספורים ופגיעה במנורה שמעלי. אני מתקדם לקראתו, והוא יורה שנית. הפעם היה זה כדור עקר. כשהוא דורך את האקדח בשלישית, אני רואה, שהוא מחזיק אותו בצורה מוזרה. מייד התחוור לי, שהוא אוחז בידו השנייה רימון. מבט חפוז אל היד האוחזת באקדח הבהיר, כי הוא אוחז בניצרה. זה היה כבר יותר מדי. התיישבתי, ועודד אברבנאל, הקברניט, החל מרגיע אותו.

"הוא אמר שאין צורך להילחץ, שהוא יעשה מה שהוא רוצה וינחת היכן שהוא רוצה. אני עוד לא התפשרתי, וטרם השלמתי עם המצב המוזר הזה. הוריתי ליונה, מהנדס הטיס, להעלות את המטוס לגובה, ושלחתי את ידי לשים את מסכת החמצן. סברתי, שאם נגיע לגובה רב, יתעלפו כולם ורק אני אשאר בהכרה ואוכל להביא את המטוס לחוף מבטחים. המחבל, שהבין שמישהו מתחכם איתו, כיוון את אקדחו אל עורפי ודרש, שלא אנסה לעשות שטויות. אחרת, כך אמר, זה הסוף שלי. בצורה הזו נותרתי כל הטיסה".

אחד מחמשת המחבלים שהשתלטו על המטוס לקח את מכשיר הקשר בידיו והודיע: "זו איננה עוד טיסת אל-על 426 לתל-אביב. זוהי טיסת אל-אסיפה 707 לאלג'יר". הבקר במגדל הפיקוח ברומא לא הבין במה מדובר.

מבולבל, אחז את מכשיר הקשר: "חזור, חזור, אל-על, לאן אתם טסים?" והמחבל, בקור רוח, חזר ואמר: "זהו אינו מטוס אל-על. זהו אל-אסיפה 707, קיבלנו הוראה לטוס לאלג'יר". הבקר המבולבל לא הבין שמדובר בחטיפה, וניסה לברר שוב ושוב מדוע חורג המטוס מנתיבו. מטוס אתיופי, שטס בסמוך, הוציא את הבקר מההלם כאשר הודיע טייסו האמריקאי: "אידיוט, הם נחטפו". מבולבל, רץ הבקר לממונים עליו.

במטוס היו באותה שעה 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות. לאחר הנחיתה באלג'יר שוחררו כל הנוסעים שאינם ישראלים. ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים הישראלים. שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים הוחזקו במעצר בבסיס של משטרת הביטחון האלג'יראית סמוך לשדה התעופה, ושוחררו 39 ימים מאוחר יותר.

היה זה סופו של משא ומתן ממושך בין ממשלות ישראל ואלג'יר, בתיווכה של ממשלת איטליה, שלווה בלחץ בין-לאומי כבד על אלג'יר לשחרור החטופים. לבסוף, הודיעה אלג'יר שהיא מוכנה לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תעשה מחווה כלשהי ותשחרר מספר מחבלים.

ישראל נענתה לבקשה, ושיחררה לידי הצלב האדום 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה.

[עריכה] נסיבות נפילתו במלחמת יום כיפור

במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה בחזית הצפון כטייס "סקייהוק". אחרי- כן השתתף בקרבות ההבקעה בחזית הדרום. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע מטוסו באש נ"מ ומעוז נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, אם ואח.

[עריכה] לאחר נפילתו

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.

[עריכה] נפילת בנו ניר פורז-קצין בסיירת מטכ"ל

בנו ניר פורז שירת בסיירת מטכ"ל ונפל בעת פריצת יחידתו לבית שבו הוחזק החייל החטוף נחשון וקסמן