פינגשטיין נחום
מתוך Zochrim
| פינגשטיין נחום | |
|---|---|
| |
| נולד | כ"ה באדר תשט"ז (8.3.1956 |
| מקום לידה | ירושלים |
| נפטר | י"ז בכסלו תשל"ו (20.11.1975). |
| נפל | רמת הגולן |
| מקום קבורה | הר הרצל |
| תפקידים צבאיים |
טנקיסט בחיל השיריון |
| השאיר אחריו | הורים, אח ושלוש אחיות |
בן אברהם ושרה. נולד ביום כ"ה באדר תשט"ז (8.3.1956) בירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
למד בבית-הספר היסודי-דתי 'חורב' שבמקום וכן בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר' שבירושלים . כעבור זמן למד ב'ישיבת הר-עציון' שבאלון-שבות. עוד בילדותו גילה כישרונות ונטייה למקצועת הריאליים, והתעניין מאוד בפתרון בעיות מתימטיות ופיסיקליות. לכל אורך הדרך התבלט נחום בתחום האינטלקטואלי בכישרון ובחריפות-שכל, בעיקר במקצועות הריאליים ובתלמוד, וגם בתחום החברתי התבלט במסירותו ובאחריותו לחברה. היה חבר בתנועת-הנוער הדתית 'עזרא' וכן הדריך בתנועה כמעט שלוש שנים בעת-לימודיו בישיבה התיכונית. נחום פעל רבות במישור החברתי, ונתן דוגמא אישית לחבריו בני-גילו בקבוצתו ובתנועה ולכן היה אהוב ונערץ על חניכיו בתנועה.
[עריכה] שרותו הצבאי
בסוף יולי 1974 גויס נחום לצה"ל במסגרת 'ישיבת ההסדר' שלמד בה. דאגתו ומסירותו לחבריו ולחניכיו בוא לגילוי גם בעת שירותו בצבא, בעזרה לחברים ובהתאמצות למלא את חובתו ולא להטיל עבודה על אחרים.
[עריכה] נסיבות הרצחו
נחום נסע להתארח לשבת אצל חברים ב'ישיבת ההסדר' שברמת-מגשימים. שעה קלה לאחר הגיעו התארגן חוג ללימוד גמרא בבית-המדרש המקומי. והוא הצטרף אליו. ואז הותקפו, הוא וחבריו על-ידי קבוצת מחבלים. באותו קרב נפל גם נחום - והוא בן 19. היה זה ביום י"ז בכסלו תשל"ו (20.11.1975). הובא למנוחת-עלמים בבית-העלמין הצבאי בהר- הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות.
[עריכה] תאור האירוע
ביום חמישי 20.11.1975 בשעה 21:00 חדרו שלושה מחבלים דרך הגבול הסורי לישיבת ההסדר ישיבת הגולן שבמושב רמת-מגשימים. באותה שעה היו אורחים באחד מחדרי הפנימיה של הישיבה, שלושה תלמידים מישיבת הגולן - שלום מוחה, יהודה כהן ומיכאל נדלר ז"ל - ושני אורחים מישיבת ההסדר באלון שבות - נחום פניגשטיין ז"ל ובן ציון ליבוביץ ז"ל. שני מחבלים נכנסו לחדר ומחבל אחד איבטח אותם במסדרון. עם כניסתם לתוך החדר, המחבלים הרימו מיד ידיהם, תוך כדי שליפת רימון והוצאת ניצרתו. שניות לאחר כניסתם החלו לירות ללא אבחנה. שלום מוחה, שדובר ערבית, ניסה לדבר אתם, אך קיבל גרזן בראשו שלאחר מכן תפרו. תחילה ירו בנחום פניגשטיין ז"ל, לאחר מכן בבן ציון ליבוביץ ז"ל ואז הגיע תורו של יהודה כהן. יהודה כהן נשכב מתחת לגופו של בן ציון ליבוביץ ז"ל והמחבר ירה עם קרל-גוסטב בשניהם. יהודה כהן נפצע ועשה את עצמו מת. בינתיים שלום מוחה התאושש מעט, החזיק במיכאל נדלר ז"ל וביקש משני המחבלים לצאת עמם לסוריה. כתגובה נשלח הגרזן שוב לכיון של שלום מוחה ופגע בידו, שלאחר מכן נחבשה עקב סדק. המחבלים ירו במיכאל נדלר ז"ל ואז שוכנעו ע"י שלום מוחה לקחתו בתור שבוי. שלום מוחה יצא מהחדר למסדרון תוך כדי איומים של המחבל המאבטח. זה היכה בשלום מוחה באמצעות הקלצ'ניקוב שלו, תוך כדי חיפוש בגופו. שלום מוחה יצא עם המחבלים מהמסדרון החוצה ולא עברו שניות ושלום מוחה החל בריצה לכיון בית המדרש של הישיבה תוך כדי הסטת הקלצ'ניקוב מידי המחבלים. אלה ירו עליו כ-30 כדורים, שפגעו בבגדיו ולא בו. לאחר מכן הצליחו שלושת המחבלים לברוח מחוץ למושב. שלום מוחה ויהודה כהן נלקחו לטיפול ואחר כך נלקח שלום מוחה לבית החולים פוריה שליד טבריה.
[עריכה] הנצחה
[עריכה] חוברת
משפחתו הנציחה את זכרו על-ידי הוצאת חוברת-זיכרון על שמו 'נחום הי"ד', ובה דברי חברים, מורים ובני-משפחה. באזכרה בישיבת 'הר-עציון' - נאמר: "דמות בולטת ומצטיינת, התבלט בכישרונותיו ובהתמדתו בתורה, במידותיו הטובות, במסירותו ובאחריותו לחברה... כל מה ששמע מרבותיו שימש לו אמצעי להגיע להבנה עצמית בדרך אישית שלו... כשם שניצל את זמנו במלואו משעת תפילת ותיקין עד השעות הקטנות בלילה, כך ניצל גם את כוחותיו האינטלקטואליים לעלייה ולהתעלות בתורה, ביראת-שמים ובאמונה."
ועוד נאמר שם: "כושר מנהיגות היה טבוע בו מלידה. ואכן כושר זה בא לידי גילוי בתנועת- הנוער, בצבא, ובישיבה... ראשון היה לתבוע מעצמו ולדאוג לאחרים, ואחרון היה לדאוג לעצמו. שאף לגדולות בתורה ובהנהגה רוחנית ובה ראה את עתידו... נחום נועד לגדולות..."
[עריכה] חוג ללימוד
ביום העשרים לנובמבר 1975 התארגן חוג ללימוד גמרא בבית-המדרש המקומי ב'ישיבת ההסדר'
ליקט חברו לספסל הלימודים דב קלמנוביץ

