צבי וילדר
מתוך Zochrim
בן רחל ואליעזר. נולד ביום כ"ח באלול תשכ"א (9.9.1961) בנשר ליד חיפה.
תוכן עניינים |
[עריכה] נקודות בחייו
[עריכה] רקע משפחתי ושנותיו הראשונות
צביקה למד בבית-הספר היסודי 'בית יהושע' בנשר, שנים טובות היו אלו עבורו, באהבה רבה למד ובהצטיינות. הוא המשיך את לימודיו בתיכון-מקיף נשר במגמת שירטוט מכונות וסיים אותם בהצטיינות. חברים רבים פקדו את ביתו מדי יום ביומו ושמעו הסברים והנחיות מקצועיות בקשר ללימודים. מוריו אהבו את אופיו הנוח והשקט, את רצון הלמידה והשקידה והעריכו אותו מאוד. הוא הרבה לקרוא ספרים מכל הגוונים. צביקה היה מסור מאוד למשפחתו, ובעיקר לאמו.
[עריכה] חייו הבוגרים
[עריכה] שירותו הצבאי
באמצע אוגוסט 1979 גויס לצה"ל, ושובץ לחיל-השריון בדרום הארץ. הוא התחבב במהרה על מפקדיו, שהבחינו מיד באופיו הנוח והשליו. הוא עבר את תקופת שירותו והשתחרר.
[עריכה] לאחר השירות הצבאי
תוכניותיו היו להמשיך ללמוד בטכניון בחיפה, אך הדבר לא עלה בידו עקב סיבות משפחתיות, והוא נרתם למעגל העבודה. היה מעורה בנעשה ודאג מאוד לסובבים אותו. כעבור שנים אחדות למד תכנות מחשבים וסיים בהצטיינות.
[עריכה] נסיבות מותו
בפברואר 1992 נקרא לשירות מילואים, שממנו לא שב. ביום י"ג אדר א' תשנ"ב (17.2.1992) נפל בעת מילוי תפקידו. בשעת סיור בט"ש בדרום הארץ, התהפך רכבו של צביקה, והוא נפגע אנושות. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחוף הכרמל בחיפה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח - נחמה, יוספה, דליה ויאיר.
[עריכה] תחקיר המשפחה על האירוע
אחרי כשבועים שצבי נפל בוצע תחקיר על נפילת צבי על ידי וילדר אליעזר ז"ל האבא. ויאיר האח שייבדל לחיים ארוכים עד 120 שנה. האבא אליעזר בעברו ניצול מילחמת העולם ה-2 נמלט מידי הנאצים בפולין בגיל 11 עלה לארץ באניית המעפילים "אקסודוס", הצטרף לשורות הפלמ"ח, לחם על שחרור הארץ ולחם בכל מערכות ישראל עד 1980. חשוב לציין שהאבא אליעזר לפני ואחרי נפילת צבי עבד בחלוקת מזון לצה"ל וצד"ל בדרום לבנון באמצעות משאית בכל מצב, גם תחת הפגזות. יאיר שירת שירות סדיר כשנתיים לפני נפילתו של צבי והמשיך לשרת גם לאחר נפילת אחיו ואף משרת במילואים עד היום. בתחקיר היה בחור אחד שקט שלקח את זה קשה, שמו עודד מנהריה הוא היה מפקד הסיור בדרגת סמ"ר שסיפר כי הרכב "אביר" שבו נסעו היה במהלך פעילות מבצעית לפתיחת ציר בגיזרת רפיח. בכניסה לרפיח ובעת שנסעו בכביש הראשי ממטע עצי הזית, פרץ לפתע רכב לבן למסלול נסיעתם וכל זה לפני סיבוב / עיקול כאשר בשני צידי הכביש יש לאורך כל הדרך עצי אקליפטוס (שיטת פעולה ידועה של המחבלים מימי מלחמת לבנון הראשונה). צבי היה הנהג הוא ניסה למנוע את ההתנגשות ברכב שניסה להתנגש בסיור, שבר את ההגה ופנה ימינה ושוב ניסה למנוע את ההתנגשות בעצים ופנה שמאלה ושוב ימינה, ירד משולי הכביש לחול, לחץ על הבלמים והרכב התהפך. 4 חיילים מאחור עפו מחוץ לרכב תוך כדי ההתהפכות , הם ניפצעו קל. עודד הסמ"ר גם הוא עף מהרכב ונפצע קל. צבי בזמן ההתהפכות עף גם הוא מהרכב על הכביש, נפל על הגב. צבי מת במקום - גולגלתו נשברה ופניו עוותו. למרות זאת חיילי צנחנים שהיו כ-100 מטר משם במחסום רצו עם חובש וניסו לבצע החייאה בצבי ואף הוזנק מסוק למקום. רופא אשר הגיע למקום קבע את מות צבי בשטח. את הרכב הנמלט לא ראו ולא שמעו עד היום. מפקד הגזרה דאז - יום טוב סמיה שלל את האפשרות שרכב פרץ לכביש עד היום. ?! יום טוב סמיה לא היה שם בזמן האירוע, כיצד הוא יודע? מותו של צביקה נקבע בשעה 6:50 בבוקר. שני חיילים נוספים מהסיור שנפצעו דיברו על הרכב הפורץ, אך שום דבר מכל זה לה אוזכר בתחקיר של צה"ל. לא ברור מדוע !
[עריכה] ההודעה לאמא
יום ראשון בבוקר, השעה 9:30 בבוקר, האמא רחל עבדה בגן ילדים כעוזרת לגננת. קצין העיר הגיע למקום עבודתה יחד עם רופא וחיילים נוספים. הם נכנסו לגן וחיפשו את רחל. "רחל, יש לנו בשורה רעה" הם אמרו. רחל האמא התחילה לצעוק, מה קרה יש לי שתי בנים בצבא. ניגש אליה קצין העיר תוך כדי שהאמא רחל זורקת את עצמה על הרצפה ומרביצה לעצמה וזאת בגן ליד הילדים ההמומים. "צבי {צביקה} נפל" הם אמרו לה והם גוררים אותה על שיחמם לביתה שנימצא כ-200 מטר משם. מיד מגיע גם ראש העיר דוד עמר ומנסה לעזור עד כמה שאפשר.
[עריכה] דברים לזכרו
[עריכה] חברים מספרים
במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "במשך שלוש שנים שירת צביקה ביחידתנו. היה חייל ממושמע, נענה לכל צו מילואים שנקרא אליו וביצע את שירותו במסירות רבה".
[עריכה] קרובי משפחה מספרים
אני - אחיו של צבי, הייתי יומיים לפני כן עם המחלקה בסריקות באזור אום אל פחם - ג'נין, מליל הקילשונים שאז שחתו שם חיילים עולים חדשים ליד קיבוץ גלעד, אשר ישנו בשקי שינה. שיפדו אותם כמו עופות ללא רחמים. יום ראשון - אומרים לי בשעה 7:30 "סע, סע הביתה, הייתה בסדר ביומים קשים אלו, סע לחופש". בהגיעי הביתה אחרי 40 דקות שנסעתי בטרמפים לפתע ראיתי את אמי צועקת וזועקת וקצין העיר יחד עם הרופא והחיילים גוררים אותה הביתה. ואני צועק "מה קרה מה קרה"? חשבתי שקרה משהו לאבי אליעזר בעבודה בלבנון כי הגיזרה אז היתה חמה. אימי זעקה: "צ.צ צבי מת הרגו לי אותו צביייקקקההההה"... וצבחות מצמררות נוספות.... הכנסנו אותה הביתה, הייתי מבולבל, לא ידעתי מה לעשות. הגיע אלי המפקד הישיר שלי "ס" והתחלתי לתת לו פרטים על מקום העבודה של אחיותיי ושל אבי. קצין העיר השיג את נחמה, יוספה ודליה במקומות עבודתם. את אבי איתרו ב-21:00 בלילה באחד המוצבים. לחייל שהיה עמו הודיעו מספר שעות קודם לכן והנחו אותו לשתוק ולא לומר מלה.... כן השעה 23:00 הבית באור יום, כל העולם ואישתו אצלנו בבית באבל גם אבי היה שם, "ס"-מפקדי הישיר יחד עם קצין העיר הביאו את אבי הביתה. חושך נחת מה עושים אחי מת....? מה קרה שם, מה עושים - שאני מהרהר, וברקע אימי לא מפסיקה לזעוק "זה שקר, זה חלום רע, הצילו, תחזירו לי אותו, צביקה, צצצבבבבייייייייקקקהההההההה". נ.ב יאיר עוד שהיה בן עשרה- ונער תמיד סם לצביקה בתיק המילואים טלית תהילים ותפילון. במילואים האחרונים של צבי לא יצא לי לשים לו את התפילין טלית ותהילים.
