יוסף רומנו
מתוך Zochrim
| רומנו יוסף | |
|---|---|
| |
| תאריך לידה | בז' בניסן ת"ש , 15/4/1940 |
| תאריך פטירה | בכ"ו באלול תשל"ב , 5/9/1972 מינכן רצח הספוטאים הישראלים באולימפיאדת מיכן |
| מקום קבורה | הרצליה |
| מקום מגורים | הרצליה |
| מקצוע | ספורטאי משקולן |
| השאיר אחריו | הותיר אישה ושלוש בנות |
תוכן עניינים |
קורות חייו
יוסף רומנו (מרים משקולות) יוסף נולד בבנגזי, לוב, בשנת 1940 ועלה לארץ בשנת 1946. יוסף היה אלוף ישראל בהרמת משקולות למשקל בינוני והוא ייצג את הפועל ת"א ואת נבחרת ישראל. לאחר 10 שנים של שליטה בזירה המקומית הגיע יוסף לסגל האולימפי והגשים חלום. יוסף היה בן 32 במותו והשאיר אחריו את אילנה (אישתו) ואת שלושת בנותיו אושרת, רחל ושלומית. נטמן בבית העלמין בהרצליה.
נסיבות מותו
קודם הרצח
פעולת הטרור כונתה על ידי ארגון "ספטמבר השחור" בשם "מבצע בירעם ואיקרית". שמונת הטרוריסטים הפלסטינים שביצעו אותו היו מוחמד מסאלחה (מפקד הפעולה), יוסף נזאל (סגנו) ג'אמל אל ג'ישי, עדנאן אל ג'ישי, מוחמד ספדי, חאליד ג'אווד, אחמד שייח' טהה ועפיף אחמד חאמיד. המחבלים ידעו כולם גרמנית ועברו הכשרה צבאית ממושכת לקראת הפעולה. מתכנן הטבח היה אבו דאוד. לטענתו, את המבצע מימן אבו מאזן, לימים נשיא הרשות הפלסטינית.
השתלטות המחבלים
בליל 4 בספטמבר, מעט לפני חצות, התקבצו השמונה במסעדה בתחנת הרכבת במינכן. הם ניגשו אל תאי שמירת החפצים, שם חיכו להם הנשק והתחמושת שהוטמנו מבעוד מועד, לבשו אימוניות (כדי לדמות לספורטאים) ונסעו בשתי מוניות אל הכפר האולימפי במינכן. ב-5 בספטמבר 1972, בשעה 04:10, ירדו מהמוניות שהביאו אותם סמוך לשער A25. המחבלים חדרו לכפר האולימפי והשתלטו על דירה ששימשה את חברי משלחת ישראל לאולימפיאדה. במהלך ההשתלטות נרצחו מאמן ההיאבקות משה ויינברג ומרים המשקולות יוסף רומנו, אשר ניסו להתנגד למחבלים. תשעה חברים נוספים במשלחת ישראל נלקחו כבני ערובה.
דרישות המחבלים והמשא ומתן עם שלטונות גרמניה
המחבלים דרשו את שחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל ועוד שני מחבלים שנכלאו בגרמניה, ואיימו כי אם דרישתם לא תיענה, יוציאו להורג את בני הערובה. ממשלת ישראל סירבה לדרישה, ואילו ממשלת גרמניה, שרצתה להרחיק את האירוע מהאולימפיאדה כדי לאפשר למשחקים להימשך כסדרם, הסכימה לאפשר לחוטפים ולחטופים להגיע במטוס לתוניסיה. התוכנית הגרמנית הייתה כי במהלך המעבר למטוס בשדה התעופה ישתלטו כוחות הביטחון על החוטפים וישחררו את החטופים. במסגרת התוכנית הובילו שני מסוקים את המחבלים ואת בני הערובה מהכפר האולימפי לשדה התעופה הצבאי הגרמני פירסטנפלדברוק.
ניסיון החילוץ
אחד מהטרוריסטים עומד על מרפסת החדר שבו הוחזקו הספורטאים הישראלייםנסיון החילוץ נכשל כישלון צורב. בלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר, במהלך הניסיון של משטרת גרמניה לחלץ את החטופים, נרצחו כל תשעת החטופים, בשעה שהיו כפותים בתוך המסוקים, ביריות ובהשלכת רימונים של שוביהם ושל כוח החילוץ הגרמני. חמישה מן המחבלים נהרגו במהלך ניסיון החילוץ, ושלושה מהם נתפסו בחיים. שוטר גרמני אחד נהרג מחילופי האש. ראש המוסד, צבי זמיר, היה עד לטבח. בתחקיר מקיף שנעשה התברר כי כוח החילוץ הגרמני טעה טעויות רבות. המשטרה הציבה שוטרים רגילים, שלא היו מיומנים בצליפה, בנקודות בעיתיות שלא כיסו היטב את הזירה. כוח שהיה אמור להסתתר במטוס הריק ולהפתיע את המחבלים חשש לחייו ועזב את המטוס.
שחרור המחבלים על ידי הגרמנים
שלושת המחבלים שנתפסו שוחררו ב-30 באוקטובר 1972, פחות מחודשיים לאחר האירוע, כאשר ממשלת גרמניה המערבית נכנעה לארגון "ספטמבר השחור", שחטף מטוס נוסעים של חברת "לופטהאנזה". בסרט התעודה "יום אחד בספטמבר" נטען כי המטוס נחטף בתיאום עם השלטונות הגרמניים, וכי המחבלים שוחררו משום שגרמניה לא רצתה להחזיקם בארצה וכך "למשוך אש" אליה מצידם של ארגוני הטרור
תגובות בעקבות הרצח
המשך המשחקים האולפיים
אחרי הרצח, נערך טקס אזכרה לכל הנרצחים באיצטדיון המרכזי. הוועד האולימפי הבין לאומי החליט על המשך המשחקים, למרות הרצח של י"א הספורטאים הישראליים. התחרויות האולימפיות הופסקו שעות אחדות לאחר שנודע על רצח שני הישראלים ותפיסת בני הערובה. לאחר סיומו הטראגי של האירוע החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לערוך טקס אזכרה לנרצחים באצטדיון האולימפי, ואחר כך להמשיך את התחרויות לפי התוכנית לאחר הפסקה של 24 שעות. ההחלטה זכתה לביקורת רבה. משלחת ישראל שבה לישראל, עם גופות חברי המשלחת שנרצחו, ולא המשיכה בתחרויות. מספר מצומצם של ספורטאים ממדינות אחרות החליטו לפרוש מהמשחקים. שיאים בצל החטיפה אולימפיאדת מינכן נחשבת כאולימפיאדה מוצלחת ביותר מבחינה ספורטיבית. שורה גדולה של שיאים נשברו באולימפיאדה זו, כגון: מארק שפיץ זכה בשבע מדליות זהב, ושבעה שיאי עולם - הישג השיא שלו עד לעצם היום הזה. אולריקה מייפרט זכתה בתחרות הקפיצה לגובה, כאשר הייתה בת 16 בלבד. ואלרי בוזרוב זכה בדאבל בריצות המאה, והמאתיים מטר.
התגובה הישראלית
התגובה המיידית של מדינת ישראל לרצח הייתה מהלומה על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בתקיפה אווירית מאסיבית זו, שנערכה ב-8 בספטמבר, נהרגו עשרות מחבלים. בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, לחסל את כל חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם האל אכן הצליח להרוג, במאמץ שנמשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שחוסל בינואר 1979.
כתבו על הרצח
אתר הוועד האוליפי הישראלי אור לחמישי בספטמבר 1972, השכם בבוקר, התעוררו כמה מחברי משלחת ישראל ברחוב קונולי 31 בכפר האולימפי, לקריאותיו של יוסף גוטפרוינד, שניסה בגופו החסון לחסום את דלת הכניסה מפני טרוריסטיים ערביים וקרא לחבריו לעזוב את הדירה. הישראלים שבדירות הסמוכות, שלא נענו לקריאותיו של גוטפרוינד, התעוררו למשמע צרור יריות, והספיקו לראות את משה ויינברג כשהוא פצוע בפניו. הספורטאים ומאמניהם שנתפסו, אחד עשר במספר, נכלאו ונכבלו באחד מחדרי המשלחת, תחת איום של שמונה טרוריסטים מזוינים בתת מקלעים באקדחים וברימונים, זאת לאחר מאבק שבו נרצחו משה ויינברג ויוסף רומנו. הטרוריסטים תבעו שחרור מאתיים מחבלים ערביים והטסתם מישראל לארץ ערבית תמורת שחרור הישראלים, ואיימו שאם תביעתם לא תתמלא עד לשעה 12:00 בצהריים, יוציאו להורג שניים מהישראלים החטופים, ובכל שעה נוספת יהרגו שניים נוספים. עם תום מועד האולטימאטום, נפתח משא ומתן עם המחבלים. לאחר ציפייה מורטת עצבים, שנמשכה כל אותו יום, הסכימו המחבלים שיטיסו אותם למדינה ערבית יחד עם הספורטאים הישראלים שישמשו כבני ערובה. בשעה 22:30 הוסעו תשעה מהספורטאים וחוטפיהם מחדרם לפינה בכפר האולימפי שם המתינו להם שני מסוקים. הספורטאים הישראליים הובלו תחת איומי המחבלים, כבולים בידיהם וקשורים זה לזה והוכנסו למסוקים. כשנחתו שני המסוקים בשדה תעופה צבאי גרמני, ביצעה המשטרה הגרמנית ניסיון לחלץ את הספורטאים הישראלים, שנכשל ואפשר לטרוריסטים לרצוח את תשעת הספורטאים הישראלים כשהם כבולים וחסרי מגן בתוך המסוקים. ספורטאי ישראל באו להשתתף באולימפיאדה המסמלת שאיפה לשלום, לאחווה ולידידות בין עמים ובני אדם. הם האמינו בשליחות זו, ונפלו קורבן ליצורים חסרי צלם אנוש שערכים ותרבות אנוש זרה להם.
רשימת שאר חללי מינכן
קהת שור- מאמן נבחרת הקלעים. בן 53 במותו. הותיר אישה ובת. יעקב שפרינגר- שופט משקולות. בן 51 במותו. הותיר אישה ושני ילדים, ושני ילדים מנישואים קודמים. יוסף גוטפרוינד- שופט היאבקות. בן 40 במותו. הותיר אישה ושתי בנות. עמיצור שפירא- מאמן אתלטיקה. היה מאמנה האישי של אסתר רוט- שחמורוב. בן 40 במותו. הותיר אישה ושלושה ילדים. אליעזר חלפין- מתאבק. בן 24 במותו. נרצח רק 7 חודשים אחרי שעלה לישראל מברית המועצות. מארק סלאבין- מתאבק בסגנון יווני רומי. בן 18 במותו. נרצח שלושה חודשים אחרי שעלה לישראל מברית המועצות. דוד ברגר- מרים משקולות. בן 28 במותו. נרצח שנה וחצי אחרי שעלה לישראל מקליבלנד, ארה"ב. זאב פרידמן- מרים משקולות. בן 28 במותו. אביו היה שריד יחיד ממשפחה של ניצולי שואה. אנדריי שפיצר- מאמן סיוף. בן 27 במותו. הותיר אישה ובת. משה ויינברג- מאמן היאבקות. בן 33 במותו. הותיר אישה ותינוק בן חמישה שבועות.
הנצחתו
בשנת 2002 נחנך ביער בן שמן, ליד שילת, אתר הנצחה לי"א הספורטאים שנרצחו באולימפידת מינכן. על גבעה במקום המשקיף על היער נמצא סלע בזלת גדול על בסיס אבן עליו חקוקים שמות הנרצחים. בשכונת נווה שאנן בחיפה לצד הטכניון הוקם מגרש ספורט המשמש גם לאימוני ומשחקי כדורגל אך בעיקר לאימוני ותחרויות אתלטיקה. המגרש נבנה והוקדש לזכרם של הספורטאים. במגרש הוקם קיר זכרון ענק מימדים שאר נראה בקלות גם מעברו של משטח הדשא. לצד המגרש הוקם פסל מנורת אחד עשר הקנים אשר הוקדש לזכרם של הספורטאים.
