שחר (שוורץ) חיים

מתוך Zochrim

חיים שחר (שוורץ) (חיימק'ה)

נולד	חיפה, כ' באדר תשי"ג (7.3.1953)
נפל	כ"א בתשרי תשל"ד (17 באוקטובר 1973) בקרבות בחווה הסינית בסיני
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בחיפה ([1])
כינוי	חיימק'ה
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	סמל ראשון
מלחמות וקרבות	מלחמת יום כיפור

חיים שחר (שוורץ) הי"ד, (7.3.1953 - 10/17/1973) בנם יחידם של פרל ויצחק, נולד ביום כ' באדר תשי"ג (7.3.1953) בחיפה ונהרג בקרבות הצנחנים במלחמת יום כיפור בחווה הסינית.

נקודות בחייו

חיים למד שם בבית-הספר "הריאלי", במגמה הביולוגית. היה תלמיד חרוץ ושקדן, הקפיד מאוד על הכנת השיעורים והיה אהוב מאוד על מוריו ועל חבריו. הוא היה חבר בתנועת "הצופים", וברבות הימים הדריך בשבט "משוטטי הכרמל". מנעוריו היה חובב ספורט, הצטיין באתלטיקה קלה ושיחק בטניס בשעות הפנאי. הוא למד לנגן בפסתנר, אהב להאזין למוסיקה ורכש לאוספו תקליטים רבים, בכל תחומי היצירה המוסיקלית. תחביבו הגדול היה הריקוד, והוא נמנה עם חברי להקת המחול העירונית של חיפה ואף יצא לסיור הופעות במזרח הרחוק.

כותב שורות אלה זוכר את חיים שוורץ עם עוד שני חברים בהופעה בראש-הנקרה 1969, בפני חבריו לגדוד משוטטי בכרמל בצופים, במערכון של הגשש החיוור "יאווילו פלפילו" אותו ביצע כשהוא לובש בגדי רקדנית בטן כשהקהל מתגלגל מצחוק צופה בצללית שלו על סדין.

לאחר שסיים את לימודיו בכיתה י"א נשלח לארצות-הברית מטעם הסוכנות היהודית בשיתוף "בית רוטשילד" בחיפה, שם שימש כמדריך וקשר קשרים הדוקים עם כמה משפחות יהודיות, קשרים שלא נותקו גם לאחר ששב ארצה. חיים היה בעל חוש הומור ואהב להתלוצץ ולהתבדח. אופטימי היה, איש נעים-שיחה, דובר אמת ועומד בדיבורו. תמיד היה פעלתן, נבון ובוחן כל עניין במחשבה שקולה. מטבעו היה סקרן וביקורתי, וידע לדבוק בעקשנות במטרותיו, ואכן הצליח בכל אשר עשה. הוא היה בן נאמן להוריו, רחש להם כבוד, התחשב בדעתם ודאג לשלומם ולרווחתם.

שירותו הצבאי

חיים גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971. כיוון שהיה בן יחיד ביקשו הוריו להניאו מלשרת ביחידה קרבית, אך רצונו ועקשנותו גברו והוא התנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר והיה בו חניך מצטיין. חיים הצטרף לגדוד 890. ביחידתו נחשב חייל טוב, ידיד נאמן ומסור לחבריו המפקדים ולפקודיו. מפקדיו רצו לשלוח אותו להשתלם בקורס קצינים, אך הוא סירב, כיוון שלא רצה להתחייב לשרת בצבא קבע, גם משום שרצה ללמוד רפואה, וגם משום הבטיח זאת להוריו. לאחר מותו אמר עליו מפקדו: "היה לו היגיון ישר. הוא היה נבון וידע לבצע הוראות בשלמות. הוא לא היה ותרן ומקל, קפדן היה מאין כמוהו. בכל שקשור היה באימונים לא ויתר גם על הפרט הקטן ביותר".