מתוך Zochrim

[עריכה] על חייו

שחר רוזנברג, בנם של דבורה ואריה, ואחיהם של עינת ושגיא, נולד בנס ציונה ב-ו' באדר תשל"ז, 24.2.1977. שחר למד בבית הספר היסודי "ראשונים", וסיים את לימודיו בבית ספר התיכון על שם בן-גוריון. הוא השתייך לתנועת הנוער "מכבי הצעיר", בה החל דרכו כחניך, ולאחר מכן הפך למדריך, ואף השתתף במשחקי המכביה. בילדותו התגלה שחר כהומניסט: הוא הירבה לקרוא ספרי פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, אהב לקרוא על מקומות רחוקים ותרבויות אקזוטיות, וכאשר מכרים נסעו לחו"ל, תמיד ביקש להביא לו ספרי אמנות וציור. הוא אהב ביותר את עבודותיהם של ליאונרדו דה וינצ'י, סלבאדור דאלי ופיקאסו, והוקסם מכתביו של ניטשה; אך בנוסף לאהבתו לאמנות ולספרות, שחר היה אוהד נלהב של מכבי תל -אביב בכדורגל. שחר עסק בכתיבה, והותיר אחריו אוצר לא קטן של שירים, סיפורים ואמרות: השיר "אשאר איתכם" נכתב בשנת 1988, כאשר שחר היה בן 11, לאחר שקרא והתרשם משיר שכתב אביו אריה, ושנקרא "לבד". תמצית השיר היא הפחד של הורים מבוגרים מעזיבת הילדים את הבית לאחר התבגרותם.

[עריכה] דברי זכרון מפי אביו

ערב יום הזיכרון, תשס"ט

חייו ומותו של צעיר

השעה 15.00 צלצול טלפון מחריד אותי ממקומי. מי לעזאזל צריך אותי בשעות כאלה? חום גיהינום בחוץ. קולה של אישה נשמע מעבר לקו , מנהלת בית הספר בו אני נושא דברים מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בפני קבוצת תלמידי כתות ו'. "אריה, תהיה מוכן גם השנה לשאת דברים?" במחשבה ראשונה נטיתי לסרב, אך קול פנימי אמר לי ,"לא לסרב" הרי מה שמדריך אותי הוא שידברו ויזכירו את שמו של שחר כמה שיותר. הסכמתי, כשמפי נפלטת אנחה כבדה - "אני יודעת שזה קשה לך אך זה חשוב להנצחתו של שחר " המשיכה המנהלת...

היום הוא המחר שאתמול כ"כ חששת ממנו... יום ששי, בספריית בית הספר ממתינים לי כ - 62 תלמידים ואני מתנהל בכבדות לכיוונם, בראשי מחשבות ממחשבות שונות מה אספר לצעירים הללו, אפתח בתיאור ההתרסקות. כ- 2 דקות לפני השעה 19.00 בערב, שני מסוקי יסעור חגים בחושך מוחלט בתוך סופת גשם נדירה לפני הכניסה ללבנון כשעל סיפונם 73 לוחמים מיחידות עילית של צה"ל. לפתע מתנגשים שני המסוקים ומתרסקים מטה אל ארץ פלגי מים. אף אחד לא נותר בחיים. ואני- נמצא מרחק אלפי קילומטרים, בארגנטינה עת קיבלתי ההודעה על נפילתו של הבן. חלפו להם מספר שעות עד שאיתרתי את אימו הורתו בשדה תעופה בברזיל כדי לבשר לה ש- שחר נהרג.

ואולי אספר להם על הולדתו של הבן הצעיר שלנו בבית החולים קפלן ברחובות, על אותו מום בלבו שלשנים כמעט ומנע ממנו להתגייס. וללא חתימתנו הרי שלא היו מגייסים אותו ואז סיכוי סביר שעוד היה עימנו היום. תמיד בקטע הזה יש אצבע של תלמיד המתרוממת בביישנות ושאלה הנשאלת "האם הייתם חותמים לו גם היום?" מה עונים לשאלה שכזו - כן וודאי ואולי אם לא היינו חותמים - בננו היה חי!

אולי אספר להם את עובדת היותו אוהד מכבי ת"א בכדורגל ואז להראות את הצעיף של מכבי אותו שחר כל כך אהב. ושוב, תמיד יש תלמיד שאוהד את מכבי. ושמא יש מקום שאספר להם על חברתו, אהבתו הגדולה, ענת? לא, הם צעירים מדי בכדי להבין!

אני יודע מה אספר להם, על המסעות שלי אחת לשנה כשאני עומס תרמיל על שכם ויוצא למדינות רחוקות יחד עם שחר, הצל שלי, כדי לראות בעיני עיניו, להריח באפי אפו, לטעום בחיכי חיכו, כן זה וודאי ירתק אותם! בנוסף אראה להם מעט תמונות ומצגות מכל אותם מקומות בהם ביקרנו, אשמיע להם שירים שנכתבו והולחנו ע"י בני המשפחה ומבוצעים בידי להקות צבאיות.

אני יודע מה עוד אעשה כדי לגרום לכך ש- שחר שלנו לא ישכח. בראשית דבריי אשאל אותם אם יש מי מהם שנולד בפברואר 1997 ואולי יש מי שנולד ב- 4 בפברואר 1997 יום נפילתו של שחר. אסתפק גם אם אמצא מי שנולד ב-24 בפברואר יום לידתו של שחר, ואם לא ימצא מכל אלה וודאי יימצא מישהו שעונה לשם שחר. ואחרון הדברים שאעשה אשכפל 62 עותקים של השיר "לא אשלים לעולם ילד".

אדאג לכך שברקע ינוגן השיר הנוגה הזה, למטה בתחתית הדף המשוכפל אציין את כתובת האתר שהקמנו לזכרו

כל זה כדי להזכיר את הילד שלנו וכדי שלא יישכח. כן ילדים ובוגרים, זה סיפורו של שחר....

א.ש.ש

אבא.של.שחר

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר לזכרו של שחר
• דף הנצחה המספר על שחר