ירושלמי שמואל
מתוך Zochrim
| שמואל אפרים ירושלמי | |
|---|---|
| |
| תאריך לידה | ז' בתמוז תשמ"ה , 26/6/1985 מעלות |
| תאריך פטירה | בט' בתמוז תשס"ב , 19/6/2002 צומת הגבעה הצרפתית ירושלים מחבל מתאבד התפוצץ בצומת הגבעה הצרפתית ירושלים |
| מקום קבורה | שילה |
| מקום מגורים | שילה |
| השאיר אחריו | הורים ושבעה אחים ואחיות |
| כתבה באינטרנט | http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=178506 |
תוכן עניינים |
קורות חייו
שמואל, בן חיה ואברהם, נולד במעלות בז' בתמוז תשמ"ה (26.06.1985). ולו שבעה אחים ואחיות – חנה, הדסה, יוסף, שולמית, ברכה, אלחנן ובניה. עד להיותו בן שנה התגוררה משפחתו במעלות שבגליל העליון, ואז עברו לגור בשילה שבשומרון. שמואל החל ללמוד בבית הספר היסודי "אוהל שילה". המשיך בישיבת "חיצים"
נסיבות הרצחו
ביום ז' בתמוז תשס"ב חגג שמואל שבע-עשרה שנים. כעבור יומיים, ביום רביעי ט' בתמוז תשס"ב (19.06.2002), שמואל נבחן בירושלים בלימודי ארץ ישראל. לאחר מכן ביקר את סבו וסבתו, ביצע כמה משימות עבור המשפחה ועבור חברים, ועמד לשוב הביתה. הוא המתין לאוטובוס בתחנת האוטובוס שבצומת הגבעה הצרפתית בירושלים. מחבל פלסטינאי מתאבד, חמוש במטען חבלה כבד, הגיח לפתע מתוך מכונית ורץ אל ההמון הממתין בתחנה במטרה ברורה לבצע פיגוע. חייל ממשמר-הגבול, שהיה במקום, הבחין במחבל וניסה לעוצרו, אך המחבל הצליח להתחמק אל בין ההמון ולהפעיל את המטען בכל זאת. עשרות אנשים נפצעו ושבעה בני אדם נהרגו, ביניהם גם שמואל. שמואל היה בן 17 במותו. הותיר הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בשילה.
מספרים עליו
כבר מילדות התגלו בו תכונות של ארגון, מנהיגות וחברתיות. תמיד היה מעודכן במה שקורה בבית ומחוצה לו, עוזר למשפחה, יודע היכן להשיג כל דבר כאדם מבוגר. עוד בהיותו ילד קטן, נהג שמואל להזמין חיילים ובחורים מישיבת ההסדר בשילה לארוחות שבת. משבגר קמעא, מספרים הוריו: "כשהוקמו יישובים מסביב לשילה ולא היה בהם עדיין מניין של מתפללים, שמואל שלנו היה מארגן ומדרבן את החבר'ה בני גילו, שילכו ליישובים הסמוכים להשלים מניין בשבתות ובימים טובים. בימי האבלות, הגיע יהודי שלא הכרנו. כאשר שאלנו אותו מנין הכיר את שמואל, הוא אמר: אני מכיר אותו מהיישוב גבעת-הראל, שם גרה הבת שלי, ושמואלי היה מתארח בביתה כשארגן את מניני התפילה". בכיתה ט' החל שמואל ללמוד בישיבת "חיצים" שבאיתמר. עד מהרה התחבב מאד על צוות המורים, ואף הוא חיבב את הר"מים והמורים ויצר איתם קשרים טובים. לא פעם התקשר מביתו למנהל הישיבה, ודרש בשלומו. לשמואל כאב המצב מתחילת האינתיפאדה, בו נרצחו ישראלים רבים וכבודו של עם ישראל הושפל. בייחוד כאב כשמחנכו מכיתה ט', הרב בנימין הרלינג, נרצח ע"י מחבלים בהר עיבל בסוכות תשס"א. כשהייתה לו הזדמנות, לא היסס שמואל לפנות לחברי כנסת ממפלגות הימין, על מנת להשפיע עליהם לעשות יותר להגנת עם ישראל. בכיתה י' שמואל החל להדריך בתנועת הנוער "בני-עקיבא". הוא השקיע ממיטבו בחניכיו – בהדרכה האישית בפעולות, במחנות ובטיולים הרבים שעשו יחד. והחניכים ידעו להעריך את השקעתו. אישיותו של שמואל הקרינה עוז, אמונה, חברותיות ושמחה. בשנותיו בישיבה שמואל התקדם מאד בלימוד התורה, ועבר בהצלחה רבה את מבחן הבגרות בתלמוד שנערך כשלושה שבועות קודם להרצחו. באותה העת, ביום י"ח בסיון תשס"ב, נרצח חברו הטוב, אברהם סיטון, בפיגוע חבלני בישיבה שבאיתמר. "שמואלי הספידו", מספרים הוריו, "ואיש לא תיאר לעצמו כי בעוד שלושה שבועות ייטמן לצדו של אברהם...".
מספרים הוריו
"שמואלי קיווה וציפה ליום בו עם ישראל ישכון לבטח בארצו", כותבים הוריו, "וה' ינקום באויבים ובצוררי עם ישראל. נקווה ונתפלל שדברים אלו יתגשמו במהרה". שמואל גדל בשילה בן לר' אברהם ירושלמי מחנך אהוב על תלמידיו
